פעם הקשבתי נשמתך.
לא הרחבת מילה.
שתיתי גם הרוויתי צמאונך,
ועכשיו מה, - - - - מה קרה,
[מה זה ועל מה זה
ככה.]
מקשיב
ואצבעותיי ברוח נכוחה,
מכבות אותך.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מקשיב מקשיב [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד נהנינו לקרוא [ליצירה]
- [ליצירה] יפה כיף לגלגל את מילות השיר על הלשון [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. זה נקרא לי יפה כשחשבתי על אדם בוגר שכותב את זה על עצמו. מין פכחון בוהק שמתבטא דרך שימוש בילדותיות של ה'כותב' וכן להפוך את זה כמשל (והפעם קראתי את זה כאמירה של ילד שאומר את זה בתמימות) למצבים אחרים חסרי מודעות שאנחנו חושבים שאנחנו כבר יותר חכמים מאתמול ונעשה הכל נכון, ואנו לא מבינים ששוב טעינו. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה אמא שלום הו באמת, השירים האלה - מי בכלל זוכר שכתבתי אותם ... מגניב שמדי פעם מכריחים אותך לזכור. תודה, [ליצירה]
- [ליצירה] / זה נפלא. צריך להשתיק פעם אחת ולתמיד תָ מח הזה שעושה כל כך הרבה ספקולציות ולא נותן לנו לשבת בשלווה. אין כמוך.. [ליצירה]
- [ליצירה] עשר שנים אחרי שהונחה פה, אני מקפיץ [ליצירה]
- [ליצירה] זושא, זה ממש טוב. המספר מדבר כאחד החבר'ה עד שכמעט והוא משכנע במעשים שלו. חזק מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. היחס נביא ושליחו שבין אב לבן, הפתיע אותי מעט. כנראה שרגע הלידה הוא כל כך חזק, שיש בו מן הביטול. [ליצירה]
