ויש חסיד מתנגד לכל מה
שכח בו
והים בא אליו
והיד מתכווצת משלח גליו ועכשיו היא
נושפת
והחסיד איתן ישוב במרומיו
השצף קצף מגלה פניו
בתווים בהירים
גם כמה קמטים
קמטי רצון
שלא דוהים.
חשתי כאן יציבות מול הסערה
בין מה שמבטאת חסידות לבין מה שמבטא זרם המתנגדים, כמטאפורה
לכל מה שָׁכַח בו
או שֶׁכֹח בו?
קמטים רב-משמעיים: קפלי הים, כמו גם קמטי הבעה...
קמטים בדרך החיים...
וזה על קצה המזלג...
כתיבה טובה ומעניינת
גמר חתימה טובה לך
[ליצירה]
חשתי כאן יציבות מול הסערה
בין מה שמבטאת חסידות לבין מה שמבטא זרם המתנגדים, כמטאפורה
לכל מה שָׁכַח בו
או שֶׁכֹח בו?
קמטים רב-משמעיים: קפלי הים, כמו גם קמטי הבעה...
קמטים בדרך החיים...
וזה על קצה המזלג...
כתיבה טובה ומעניינת
גמר חתימה טובה לך
[ליצירה]
אודיה, זה יפה מאוד.
אני חושב שהיה כדאי דוקא יותר לפתח את החלק הראשון של השיר שעוסק (אני חושב) בישראליות האקטואלית ופחות בנסיקה לדמיון הבזלת ורכב האש.
אבל אולי זו הערה שנובעת מתוך חוסר הסכמה מסוים עם הרצון הזה לחזרה לשנות העבר.
[ליצירה]
לפחות אפשר לקוות שיהיה שיר סקוטלנד, קיץ, 2005
בו תכה בך שוב השכחה.
הצלחתי להתבלבל לרגע, בשורות "נתתי לשקט שבו לצעוק על הרעש שבי לשתוק!" אך הם תפסו אותי.
על זה נאמר: אשרי אדם שוכח תמיד. הלוואי.
[ליצירה]
כן שי, לעת עתה נראה לי שאשאיר את זה ככה. נח לי עם זה ששני הגירסאות נמצאות כאן. וזה מספיק על אף התיקונים הקלים שהיה צריך לערוך בכל אחד מהם.
.. . ובכל זאת אומר שהסיום של הגירסא שבתגובות "זו שירה" חביבה עלי יותר.
מנחם
שנזכר במעט געגוע איך שב תלמד היה ביטוי מוביל בישיבתו.
תגובות