הערב הזה, כמו פסח,
כולו שלי.
יש סיכוי למצוא, כמו אפיקומן,
קטניות באדמה.
הפה דיבר גם שאפתי, כמו כוסות,
אוויר יינות ללב-כבדי.
נותרה משימה אחת, בחצות.
לצאת על שתי רגליי. לפחות.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] * ה "דודנו מרקד." בא לי בהפתעה, ודרש קריאה מחודשת וזה מצא חן בעיניי רק השטן המסופק שנתקע כאן באמצע נראה כאילו הגיע למסיבה לא לו... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד. גם אני זוכר רגע כזה מפעם עם איזה עץ. אבל זה לא הזכיר לי כלום. כיף ששבת לכתוב לנו. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה ההצעה שלי: הוא עמד בתחנת האוטובוס מחכה לקו הנכון שיביאו לעבודה בבית האבות. "היום שבת" אמרתי "אין אוטובוסים". הוא הביט בי משתאה בעיניו המלוכסנות, כיצד מסבירים בסינית את זמני הנסיעות? * ראיתי עורב שחור מקרטע על הדשא, כנפו האחת שמוטה. ניסה לעוף, ללא הצלחה. הוא הביט בי מתחנן, כמבקש את רחמיי, החזרתי מבטי, כאילו לומר כי אין באמתחתי שיטה לעוף עם כנף אחת שבורה. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר, גם אני הייתי רוצה לפרוש כנפיים ולחוש את מגע האוויר החם על שטיח- הדלתות הלבנות-קרות המקיפות אותי מכל עבר ברוך הבא [ליצירה]
- [ליצירה] * רק בשביל לסמן בשבילי [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה זה יפהפה צריך להקשיב יותר לסיפורי משפחה... [ליצירה]
- [ליצירה] * אהבתי את שורות הסיום. כתוב יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] הלווו זה כתוב מצוין! [ליצירה]
- [ליצירה] חזרתי.. אחחח שירים שנכתבים בתחנת אוטובוס יש בהם שלווה מיוחדת, נעימה. שכיף אחר כך לקרוא מה יצא. [ליצירה]
תגובות