לא כתבתי שום דבר עד עכשיו כי זה 'פשיטא'... פשיטא שהשיר הזה לוקח הרבה יצירות יפות וטובות פה (זה אולי הדבר הכי יפה בשיר טוב: שבמילים בודדות- אמרת הכל!) הכי אהבתי את ההקבלה המצלולית במילים: נשמעת, נשמט, נשמת. כה לחי! הראל.
מנחם
קראתי את שירך
אני חושבת ששימוש בכתב יד באתר אינטרנט
זו אמירה יצירתית ומעניינת בפני עצמה
אך בשיר זה בו לפי
הבנתי אתה רוצה לתת תחושה של " הליכה לעבר רוחניות
\סוג של "התעלות"
כתב היד הספציפי הזה מפריע מעט
כיוון שצורתו הויזואלית ביחד עם סינוור המסך יוצרים תחושת אי שקט
אפילו סוג של סהרוריות
אני לא יכולה להגיד שאהבתי משום שזה כ"כ נכון, איך המחשבה נשמטת. אבל זה סתם... אני מפרשת את זה לפי נסיון פרטי . אך זה ממש יפה ופשוט , כמו שמלה לבנה- של יום כיפורים. גם הכתב נשמט ונוטה כמו המים ששוטפים ימים וזכרונות.. מצחיק כי אני קוראת את זה בערב שבת... הלוואי ואדע ללכת לקראתה לקראת נשמתי...שבת.
איזה יופי של שיר ! כיף לקרוא אותו שוב ושוב.
הוא בנוי מאד נכון ונגמר בזמן ובמקום הנכונים.
אפשר לקרוא שָבַת או שַבָּת, ואת המשמעות של "הוא" בהתאם...
ולגבי ההתחלה - לפחות עבורי היא מתארת מצב של כל בוקר מבקרי השבוע :)
ארז.
עשה לי אתזה השיר הזה. החיבור לשבת...
הכתב מדהים, הרגיש לי זרימה בחשיבה ובהתנהלות החיים. לא עומד על קטנות, מחבר את הטוב. מדהים.
אהבתי איך שפתחת את המחשבה - ל א ט ,
אך בצעידה בטוחה, כ"כ בטוחה ונהדרת.
מלא עדן ויפעה השיר הזה.
אימצתיו
כּנרת
[ליצירה]
טוב נו...
לא כתבתי שום דבר עד עכשיו כי זה 'פשיטא'... פשיטא שהשיר הזה לוקח הרבה יצירות יפות וטובות פה (זה אולי הדבר הכי יפה בשיר טוב: שבמילים בודדות- אמרת הכל!) הכי אהבתי את ההקבלה המצלולית במילים: נשמעת, נשמט, נשמת. כה לחי! הראל.
[ליצירה]
הנה ההצעה שלי:
הוא עמד בתחנת האוטובוס
מחכה לקו הנכון
שיביאו לעבודה
בבית האבות.
"היום שבת" אמרתי
"אין אוטובוסים".
הוא הביט בי משתאה
בעיניו המלוכסנות,
כיצד מסבירים בסינית
את זמני הנסיעות?
*
ראיתי עורב שחור
מקרטע על הדשא,
כנפו האחת שמוטה.
ניסה לעוף, ללא הצלחה.
הוא הביט בי מתחנן,
כמבקש את רחמיי,
החזרתי מבטי, כאילו לומר
כי אין באמתחתי שיטה לעוף
עם כנף אחת שבורה.
[ליצירה]
העדפתי גירסא קצת שונה.
אבל הנה הגירסא המקורית שעליה הגיבו כל אלה שמעליי. (תודה על התגובות...)
אדלג את המרחק
עד אליך
אליך לשלוח יד
אתה
הקורא,
יושב בבית, במסעדה
פניך למסך, בצד שולחן כתיבה
אחמיר מבטי
אומר בקול המון טון
ובאצבע מתלווה
לך לך לְסֶפֶר מארץ מולדתך
שב, תלמד תורה
*
זו שירה
[ליצירה]
אמנם קטע קצר, אך הצלחת לתפוס אותי בפתיחה הסנטימנטלית, באזכור התיבה, שהעיסוק בה וסביבה תמיד עושה לי טוב, ובפניה האינטימית לגשם בסיום. טוב שכתבת את זה, חיכינו לקטע כזה כל כך
תגובות