לא כתבתי שום דבר עד עכשיו כי זה 'פשיטא'... פשיטא שהשיר הזה לוקח הרבה יצירות יפות וטובות פה (זה אולי הדבר הכי יפה בשיר טוב: שבמילים בודדות- אמרת הכל!) הכי אהבתי את ההקבלה המצלולית במילים: נשמעת, נשמט, נשמת. כה לחי! הראל.
מנחם
קראתי את שירך
אני חושבת ששימוש בכתב יד באתר אינטרנט
זו אמירה יצירתית ומעניינת בפני עצמה
אך בשיר זה בו לפי
הבנתי אתה רוצה לתת תחושה של " הליכה לעבר רוחניות
\סוג של "התעלות"
כתב היד הספציפי הזה מפריע מעט
כיוון שצורתו הויזואלית ביחד עם סינוור המסך יוצרים תחושת אי שקט
אפילו סוג של סהרוריות
אני לא יכולה להגיד שאהבתי משום שזה כ"כ נכון, איך המחשבה נשמטת. אבל זה סתם... אני מפרשת את זה לפי נסיון פרטי . אך זה ממש יפה ופשוט , כמו שמלה לבנה- של יום כיפורים. גם הכתב נשמט ונוטה כמו המים ששוטפים ימים וזכרונות.. מצחיק כי אני קוראת את זה בערב שבת... הלוואי ואדע ללכת לקראתה לקראת נשמתי...שבת.
איזה יופי של שיר ! כיף לקרוא אותו שוב ושוב.
הוא בנוי מאד נכון ונגמר בזמן ובמקום הנכונים.
אפשר לקרוא שָבַת או שַבָּת, ואת המשמעות של "הוא" בהתאם...
ולגבי ההתחלה - לפחות עבורי היא מתארת מצב של כל בוקר מבקרי השבוע :)
ארז.
עשה לי אתזה השיר הזה. החיבור לשבת...
הכתב מדהים, הרגיש לי זרימה בחשיבה ובהתנהלות החיים. לא עומד על קטנות, מחבר את הטוב. מדהים.
אהבתי איך שפתחת את המחשבה - ל א ט ,
אך בצעידה בטוחה, כ"כ בטוחה ונהדרת.
מלא עדן ויפעה השיר הזה.
אימצתיו
כּנרת
[ליצירה]
טוב נו...
לא כתבתי שום דבר עד עכשיו כי זה 'פשיטא'... פשיטא שהשיר הזה לוקח הרבה יצירות יפות וטובות פה (זה אולי הדבר הכי יפה בשיר טוב: שבמילים בודדות- אמרת הכל!) הכי אהבתי את ההקבלה המצלולית במילים: נשמעת, נשמט, נשמת. כה לחי! הראל.
[ליצירה]
מישי הפנתה אותי לשיר הבא של לאה גולדברג.
מחר אנחנו נצא אל חוף נחל ירֹק
במימיו אבדה החמה טבעת זהב.
אנחנו נשוט בסירה בנחל ירֹק,
עמֹק, עמֹק במימיו
טבעת זהב.
המכמרת תרד למצולה,
תעלה הטבעת ברשת.
תענדנה על אצבעי:
הרי את מקֻדשת!
רשת הדייגים ורשת האינטרנט, כולם כלים לדרישה, הרי את מקודשת...
[ליצירה]
אני מעונין להקדיש את השיר לזכרה של קרובת משפחה, מזל, (מזול -בפי) שהלכה לעולמה בשבוע שעבר (כ"ט תשרי תשס"ה)
שיר זה נכתב על בסיס זכרונות של שיחות קצרות עימה בערבית-עדנית עילגת שלי (ברור שהיא
הגתה שפה טורדנית זו בטבעיות) ובזכרוני, כאילו היתה מרימה אגודלה לימין ולשמאל בכל פעם שאמרה והסבירה לי עם חיוך, (בין השאר) את המשפט, אהלבכ ווסאהלה כמה אל זביב וואחלה.
[ליצירה]
כן שי, לעת עתה נראה לי שאשאיר את זה ככה. נח לי עם זה ששני הגירסאות נמצאות כאן. וזה מספיק על אף התיקונים הקלים שהיה צריך לערוך בכל אחד מהם.
.. . ובכל זאת אומר שהסיום של הגירסא שבתגובות "זו שירה" חביבה עלי יותר.
מנחם
שנזכר במעט געגוע איך שב תלמד היה ביטוי מוביל בישיבתו.
תגובות