דלי אני, יוצא
את עצמי אל חדר מרחב
בתנועת אשה
שוטפת רצפה פוזמת שיר
אני חומר נוזלי במעגלי אינסלטצית מרפסת
מקיא לבי לבי, עיניי לרחוב
כמו חולה, סדין, קירות.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] רציתי להגיב כבר אתמול ולא ידעתי מה לומר. אז אומר שזה יפה מאוד ככה כמו שזה. ואני מעדיף לחשוב שזה נראה ככה כי כך רצית ולא כי אין סורק. וזו לדעתי התמונה הטובה בשלישיה האחרונה. והחצאית והמים וזהו. [ליצירה]
- [ליצירה] זר, זה ממש כתוב באופן מטלטל. שתזכה לשנים ארוכות ושתהיה לך כתיבה טובה השנה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד צדת יפה את הרגע הזה [ליצירה]
- [ליצירה] אתר צורה, באמצעות שליחיו, מבקש להשיב לך באהבה כפולה [ליצירה]
- [ליצירה] * נהניתי לקרוא אמנם נדמה לי שאיבדתי את חוט המחשבה בין התלמים ובמיוחד במהלך השורה 'עקרות היא דבר זמני היא מחיר הפרי.' [ליצירה]
- [ליצירה] * זה יפה איך רק כשאין מבינים כמה היה. ממש כמו המעגל שמתואר ביצירה הבאה שלך אז פילוסופית אחת טענה אז מה? [ליצירה]
- [ליצירה] משה אהרון, יופי שחזרת.. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין ויפה. אני אוהב שימת לב שמאפשרת לתפוס את הרגע בכל תפארתו [ליצירה]
- [ליצירה] * רק בשביל לסמן בשבילי [ליצירה]
- [ליצירה] כן שי, לעת עתה נראה לי שאשאיר את זה ככה. נח לי עם זה ששני הגירסאות נמצאות כאן. וזה מספיק על אף התיקונים הקלים שהיה צריך לערוך בכל אחד מהם. .. . ובכל זאת אומר שהסיום של הגירסא שבתגובות "זו שירה" חביבה עלי יותר. מנחם שנזכר במעט געגוע איך שב תלמד היה ביטוי מוביל בישיבתו. [ליצירה]
תגובות