חבוש בין ספסלי
בית האסורין, ואין אדם
היה הקול
מִדבר ברוח
כמה חביבין עינוגין
שלאהבה
תני לי ידך, ילדתי
ונאמר
שהקמת איתי.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני לוקח מכאן כמה שורות למשל, הָעָם מְבַקְּשִׁים בַּקָּשָׁה שֶׁאִשָּׁה מְבַקֶּשֶׁת: גֶּבֶר וגם את, גָּלְיָת אֶחָד , מַכָּה אַחַת וְאֵין מַכָּה שְׁנִיָּה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] הקול של האב נשמע מאוד אבהי ולמרות שהוא מלא בשפע של עצות ותכניות לבן יש לקול טון נעים של מישהו שיודע יותר אבל לא משוויץ בזה ולא כופה את דבריו. הקול הזה מוצא חן בעיניי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה כתוב באופן מאוד משכנע וטוב. ואם אפשר לומר, נהניתי לקרוא [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד, אשריך [ליצירה]
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] ח חמ חמו חמוד כל כך. מצאתי פה אקטואליות עם קריאה תנכיאית רצינות עד להחריד עם קלילות משובבת. אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי גם בימים ההם אבל טוב לחזור גם בזמן הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] מרגש מאוד. כתוב בעדינות מאופקת המכבדת את טוביה ואת הליכותיו . נהניתי וכאבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי קצת מופתע מן ההנאה שחשתי מתיאור הרגע בו היא מסלסלת בשערה שלה וחשה את העקצוצים של קצות שערותיו. אהבתי את זרימת התיאור ופחות שמתי לב לבית העלמין, עם כל הכבוד לחשיבות שלו בסיפור. [ליצירה]
תגובות