חבוש בין ספסלי
בית האסורין, ואין אדם
היה הקול
מִדבר ברוח
כמה חביבין עינוגין
שלאהבה
תני לי ידך, ילדתי
ונאמר
שהקמת איתי.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נהדר, כיף לקרוא [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה זה יפה [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד נהנינו לקרוא [ליצירה]
- [ליצירה] ** מצוין! מעורר מחשבה וכו' [ליצירה]
- [ליצירה] ** [ליצירה]
- [ליצירה] / לא יודע למה התכוונת בפה לא דגושה. אבל לצערי התכוונתי רק לטיפה דגושה. טיפה אחת דגושה. יש סוג כזה של כלבים? כלב לטיפה? [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין [ליצירה]
- [ליצירה] מה שיותר מעניין זה ההקשר האחד שתחתיו נמצאים שתי הפעולות האלה. איך אותו זכרון גורם גם להקאה -פעולה המסמנת את סירובו של הגוף לקבל חומר מסוים לתוכו - וגם לבכי פעולה בה הגוף עולה על גדותיו ומראה לעיני כל את הרגשות הכמוסים. [ליצירה]
- [ליצירה] משובח. כרגיל אצלך. נהניתי לקרוא ובאמת חיכיתי לסגנון של מעולמה של חוזרת בתשובה (טעם "ה' ירחם עליו" עדיין בפי) ושמחתי למצוא שוני ויופי במקום אחד. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ומרגיע... [ליצירה]
תגובות