חבוש בין ספסלי
בית האסורין, ואין אדם
היה הקול
מִדבר ברוח
כמה חביבין עינוגין
שלאהבה
תני לי ידך, ילדתי
ונאמר
שהקמת איתי.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] מרגש ומעניין. נהניתי מאוד מהמחווה ל"צורה". תודה [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה איך שמאיזור הדמדומים שממנו את באה, יש מקום להכספת השמים ויש גם נתינת אפשרות לָשָבַּת להציף רגש ישן עד כדי אפשרות לבוא ימים חדשים. (אגב, ברור שברי עדיף) [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה [ליצירה]
- [ליצירה] לא יודע אם זה מכוון אבל הדחיסות של צורת הטקסט מוסיפה כל כך לדחיסות של החומר המצוי בו. כתוב טוב ומשכנע, דחוס, מייגע את הנפש, (הו זה טוב) נסחפתי. [ליצירה]
- [ליצירה] * אהבתי את שורות הסיום. כתוב יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי גם בימים ההם אבל טוב לחזור גם בזמן הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין זה אמור להתפתח? או שזה נגמר? זה כתוב מותח ועושה חשק להעלות רעיונות [ליצירה]
תגובות