כל היום בין המסמכים, היתה נבורה. רשימות מספרים ורוב מלל בלי שיטה, במשקפיים נפולות, בישיבה. ידיה מחטטות, מעלעלות בהתמדה. כל היום למעט הפסקה. שלושים דקות במסעדה, אני לידה. אין דמיון, בלי שום השוואה, רוחה בשמים, גופה לצידה.
[ליצירה]
כן ילד, זה בהחלט נכתב כשעמיחי מהדהד לי.
זה זמן רב שחשבתי איך לשלב את הוריאציה שלי לשינוי ולאלוהים, עד ש זה הגיע.
אבל לך תדע, אולי אולי אתה צודק.