[ליצירה]
ואולי בעצם זהו העניין, האינסוף. השאיפה הלאה היא כל עניין השגת האלוקות, ותמיד חייבת להיות זו השאיפה. מהו יהודי העוצר במקום?
כן, ייתכן וגם אם נגיע לאותו עולם הבא יבוא זה שלאחריו ואליו נשאף. אז מה?
נהניתי והשכלתי.
ברוך שובך, בחורי!
-ישי-
[ליצירה]
מדהים.
ראיתי הרבה מהמשמעויות הסמויות שהכנסת בתיאורים הנפלאים שלך.
"בקרוע ים" - ים סוף אולי, ואולי ים החיים, קריעת הצלע?
אהבתי את "ריחות גן עד מהלכים עלי שלכת". מקסים. גם שתי האפשרויות לקריאה.
נהניתי, ושמחתי גם בשבילך.
בהצלחה בכל אשר תלך,
ותודה!
[ליצירה]
סליחה על זה שאני הורסת את הקונצנזוס, אבל היצירה לא מצאה חן בעיני.
המילים אמנם "גבוהות" אבל מתארות דבירם טריוויאלים - ללא מטרה אמיתית.
פספוס של יצירה בעיני.
[ליצירה]
את משפט הכותר וכן השיר שבא אחריו כתבתי בדרך לפגישה, המשפט אמנם נשמע נעים, נשמע מנחם, אך, יש בו גם מן המרירות, פגישות הן אמנם מתוקות, אך, הן דינים מתוקים. דין הוא דבר קשה, דין הוא בירור, בפגישות, אני מרגיש שהאישיות שלי מתבררת, אני מגלה מי אני ומה מתאים לי והתהליך הזה של הברור- של הדין מכאיב, הלב נפער, הדם נוזל והתחושה משכרת, האהבה משחקת בנו (דו משמעות!), היא מריחה דם טרי, היא יודעת איפה חם, איפה יש מה ללקק, מה ללהק, אנחנו מובלים בתווך, בסוף כל הברור הזה עוד נמצא מנוחה בנפש אוהבת ותומכת. בינתיים זה קשה, זה כואב, אך, אני בוחר בזה, כי סוף סוף, האהבה מתוקה למרות הכאב.
[ליצירה]
זו תקופה
יש זמנים שצריך מעגל של אבנים, עדיף, מעגל של אנשים תומכים ואוהבים, כך שזה רך, ואז כשנגמרת התקופה הזאת, אפשר לצאת מהמעגל ולהיות לבנה רכה בחומה תומכת אנושית של משהו אחר שצריך.
זה לא קשה לשבור את חומת האבנים, במיוחד אחרי שאת כבר יודעת שלכולם יש, את יכולה להיות בטוחה, דוקא היציאה מהחומה שלך עצמך, נותנת לך ביטחון, כי את הגאה היחידה שצועדת מחוץ לחומה שלה, ששברה את החומה שלה, שמרגישה בטוחה מספיק להיחשף לאחרים ואפילו לתמוך בהם כשישברו את חומות האבן, בהתחלה לתת להם חומות בשר מחמם, עד שירגישו מספיק בטוחים להלך חופשי, ללא חומות.
בהצלחה לכולנו.
מחכה להיפגש מחוץ לחומות.
[ליצירה]
יווו!
")
כיף לראות אותך מפרסמת שוב, וכיף כפליים לראות את פירות המפגש.
צריך לרכז את זה לדעתי בצורה בקפה או משו כזה, כדי שאנשים יראו ויגיעו למפגשים הבאים.
שבוע טוב ומועדים לשמחה.
[ליצירה]
זר תפארה
התגעגעתי ושמחתי לראות יצירה שלך.
לומר את האמת אהבתי בעיקר את הסוף.
קצת לא היתה ברורה לי ההקבלה של כל מין לטיפוס שהוא ייצג, וגם לא הבנתי את הקשר בין הסוף לכל הקטע.
הסוף נשמע כמו סגנון של סיפור קצר כזה מאד סוחף אותך , אך ההתחלה נשמעת כמו איזה שהוא ניתוח ספרותי של תופעה. זה קצת לא הלך לי ביחד המבט הבוחן והאובייקטיבי הזה מהצד בחלק הראשון לעומת ההזדהות עד כדי דמעות והסיפור מקרוב של החלק האחרון.
[ליצירה]
את יודעת מה מיוחד בבדיחה?
היא מגלה לנו את האמת מזוית מוזרה ולא מוכרת, אז אנו נבוכים, מסמיקים ואם היא באמת חזקה, אז כדי להתמודד, אנו צוחקים ואפילו נשפכים מצחוק.
למה כל ההקדמה הזאת?
היצירה הנפלאה הזאת שלך היא ממש לא בגדר בדיחה, להיפך זה כל כך עצוב ואמיתי ואיך זה שבתור ילדים אף פעם לא שמנו לב לצד הזה שלא סופר בעצם ורגע, מה באמת עלה בגורלם של הגמדים?
זה בא לידי ביטוי חזק יותר בסיפור של הגיבן מנוטרדם שבסרט באמת הדגישו את הכאב שלו על כיעורו וההכרעה המצערת שאם כל הרצון לשוויוניות אין מי שתאהב ותתחתן אם מכוער כמוהו!
מה שכן, בזמן האחרון עולים על המסך גם כל מיני סרטים אחרים כדוגמת "שרק" שבאים כניגוד גמור ושבירה של מוסכמות. יישר כח להם וגם לך על עצם העלת הבעיה למודעות ובצורה כל כך יפה דוקרת ומרגשת.
[ליצירה]
[ליצירה]
קרועה, סרוטה, חבורה, חבולה, ילופה, גלופה...
אני יכול לקלל אות ךבעוד אלף ברכות מיני אלה, פשוט הוצאת לי את המעיים מרוב צחוק.
אבל, זה לא סתם מצחיק, זה מחוכם, עליתי על הפטנט שלך, את פשוט הלכת תמיד על הבלתי צפוי, שזה כידוע ליודעי דבר, המצע שממנו עשוי הומור טוב.
[ליצירה]
סנובה את בעצמך!
בשביל אגסים צריך להשקיע, בשביל נסיכים אמתיים, אוהבים, צריך להשקיע אפילו יותר! אך, כשכתבת את זה היית עוד ילדה, שנים רבות שם במגדל יגדלו אותך כנסיכה לתפארת ואז תהיי ראויה לנסיך שלך.
אהבתי מאד, אני ממליץ.