בע"ה.
מתדגדג מציציות ראשך
אני אורג את האהבה
על מצע הלילה השחור
מעט פנינים בוהקות
באפלולית חיי
עיתים הנול מופנה כלפי
ופוצע
שאלי את האחרות
דמי המשכר
האהבה מריחה דם טרי
לב פעור
עוד מעט ויאָמר
כי טרוף טֹרפתי.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] את משפט הכותר וכן השיר שבא אחריו כתבתי בדרך לפגישה, המשפט אמנם נשמע נעים, נשמע מנחם, אך, יש בו גם מן המרירות, פגישות הן אמנם מתוקות, אך, הן דינים מתוקים. דין הוא דבר קשה, דין הוא בירור, בפגישות, אני מרגיש שהאישיות שלי מתבררת, אני מגלה מי אני ומה מתאים לי והתהליך הזה של הברור- של הדין מכאיב, הלב נפער, הדם נוזל והתחושה משכרת, האהבה משחקת בנו (דו משמעות!), היא מריחה דם טרי, היא יודעת איפה חם, איפה יש מה ללקק, מה ללהק, אנחנו מובלים בתווך, בסוף כל הברור הזה עוד נמצא מנוחה בנפש אוהבת ותומכת. בינתיים זה קשה, זה כואב, אך, אני בוחר בזה, כי סוף סוף, האהבה מתוקה למרות הכאב. [ליצירה]
- [ליצירה] אחד משנינו יכנע- או שאתה תסביר למה בחרת בשם הזה או שאני אסביר למה האווירה האופטימית בשם לא מתאימה לשיר הכבד והאפלולי שבהמשכו. (היי, אני נכנעתי... :)) [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כייף שהסברת כי גם אותי בילבלת. שיר חזק! אכן תהליך כואב אך משתלם. כל הכבוד על הגישה. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מקסים, והסבר מקסים. עם כל הכאב באה המתיקות. הדין והאהבה. הזכיר לי את סיפור שמשון ודלילה, רק ששם האהבה הרבה פחות חזקה, אני משער, והדם לא ממש מתוק. גם יוסף נזכר. ודם. אפל, בהחלט, אך אפשר לראות את הרגש הפורץ דרכו דרך החושך. תיאורים עוצמתיים ויפים. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! יפהיפה! [ליצירה]
- [ליצירה] זה נשמע כמו שהכל מתחיל מה"פוס משחק", עצור צריך לברר פה משהו שמעצבן וכו' ונגמר בסוף ב"פוס משחק" אחר, מטאפורי, אנשים, זה כבר לא משחק, זה עלול להוביל לאסון, הכעס, השנאה, אז פוס!!! [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית, תודה לחתלתול שהמליץ וגם הזכיר אירוע חשוב שיש לחגוג עליו איזה מפגש לפחות, באמת מזל טוב לנו. כעת , אפנה לדון בשירך. הוא מעורר השראה. אך, אני מרגיש שיש כאן חומרים שעומדים בפני עצמן. קודם כל , את צריכה לשים לב לאופ ן שאת מביאה את הפעלים הרבים בשיר, הפעלים באים בהווה פשוט ואינם מתקשרים עם הזמנים של המשפטים (לדוג'- "לאהוב היה... לכנוס כנפיים/למצוא וגו'. או- כנוסת כנפיים ללמוד וגו', למה לא לומדת, או כדי ללמוד? ) ובאמת, גם הבית השני לא מספיק מחובר. קצת ליטוש, מילה פה הטיה שם יעשו את ההבדל ויביאו את השיר המקסים הזה אל המנוחה והנחלה שלו, כי כעת הוא מרגיש לי לא בנוח עם צורתו המקוטעת. שבוע מעולה שיהיה לך ומזל טוב לנו. אני מברך את האתר על חבריו הרבים שנזכה ליצור צורות גאולות ממיצרי נפשינו. [ליצירה]
- [ליצירה] זו קינה עמוקה בבחינת מדרש של עשיו על 'גורלו' ויחס אביו אליו, אביו העיוור לא רואה אותו, אולי חושב שהוא רואה בו משהו אחד ומגלה אצל רבקה יחס אחר אליו, כמובן , לא רואה אותו כדי לברך אותו, אך אני שומע מהשיר שלך שלעשיו יש כאן טענה שהוא לא רואה בו את מה שהוא- הוא הוא, מייצג את האנשים הקשים, העקשים, כמו יצחק עצמו, הבן המורד, הכופר- הוא כמו אביו, אך אביו עיוור מלהכיר בכך. הוא מנסה להפנות את צומת לב האב לשקט שבחוץ (יתכן, השקט שמחוץ לעיניים העיוורות) בחוץ בורות ריקים, נשברים, אפילו למלאכים לא נשאר מה לבכות והם -אלה שסימו את עיני אביו בדמעותיהם, יבש מעיינם. כעת השמיים מלאים עיניים עיוורות, יבשות של מלאכים. עישו שואל את אביו- מי אמר לך בכלל שככה מוכרחים? הוא מנסה בכך לכפור בעקשנות שלו ושל אביו, יש כאן התפכחות, המובילה לאמירה- אני כופר עייף וככזה אפשר כבר להביע בקול את השתיקה שבחוץ, את ה'הינהון' כביכול של הבן הטוב הקונה את אביו בציד פיו וכעת אומר את כל אשר על ליבו ברגע של פיקחון הקורא גם לאביו לפקוח את עין דעתו. ההקבלה בין הידיים הריקות בסוף השיר לבורות הריקים בתחילתו מדגישה את טענת הבן שאין בעצם מקור שאיבה, אין מעיין חיים, אין לך ממה לתת,( לפחות לו לבן אובד כמותי). חווית הפסימיות בשיר נורא קשה, אם כי כנה מאד. מאפשרת היזדהות, בהלך החיים המצוי לצערינו כיום- פער בין בנים לאבות, בנים המראים לאבות את פרצופם במעשיהם שלהם. בקיצור הדס, השיר חזק ומורכב. אני לא בטוח שדייקתי. רק כמה מחשבות שעלו בעקבותיו. ועוד לא דברתי על מה שמחבר אותך לדמות הזו של עישו הזנוח, הרדוף על ידי חז"ל. מעניין באמת ומובן. [ליצירה]
- [ליצירה] מה הקטע? זה צילום שלך או שאת רק עושה לו את האפקטים? [ליצירה]
- [ליצירה] את משפט הכותר וכן השיר שבא אחריו כתבתי בדרך לפגישה, המשפט אמנם נשמע נעים, נשמע מנחם, אך, יש בו גם מן המרירות, פגישות הן אמנם מתוקות, אך, הן דינים מתוקים. דין הוא דבר קשה, דין הוא בירור, בפגישות, אני מרגיש שהאישיות שלי מתבררת, אני מגלה מי אני ומה מתאים לי והתהליך הזה של הברור- של הדין מכאיב, הלב נפער, הדם נוזל והתחושה משכרת, האהבה משחקת בנו (דו משמעות!), היא מריחה דם טרי, היא יודעת איפה חם, איפה יש מה ללקק, מה ללהק, אנחנו מובלים בתווך, בסוף כל הברור הזה עוד נמצא מנוחה בנפש אוהבת ותומכת. בינתיים זה קשה, זה כואב, אך, אני בוחר בזה, כי סוף סוף, האהבה מתוקה למרות הכאב. [ליצירה]
- [ליצירה] לאחת אלמונית וליבלבו איך שאני מכיר את הרגע הזה, אני יושב באוטובוס ומאזין (בלית ברירה לשיחות פלאפון של אחרים, אפשר ללמוד על בן- אדם כל כך הרבה מזה, וגם העניין הזה, לנסות לנחם ילד ממרחק, וואי וואי. בלבו, אני מצטרף גם לסערת ההתרגשות, תגובות פיוטיות כאלו הן ענקיות, עושה לי חשק לקרוא יצירות שלך. טוב שיש אחת אלמונית שתוליד אצלך פוריות כזאת. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון יפה. ביצעת את זה יות כמו שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מתוק. נדמה שאתם נפרדים בתחילה, אך נפגשתם. ב"ה. בע"ה. בקרוב אצלכם. [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיח מעניין, הבריחה מלהיות מול מורגשת פה חזק, זה יפה איך שהוא נתפס במנהג שלך שמתואר בהתחלה כל כך אוטנטי, כדי להתחמק משאלה כואבת. [ליצירה]
תגובות