[ליצירה]
אהבתי
יש פה עדינות ופואטיקה, למרות שאני בדר"כ לא חסיד של חריזה, כיוון שהיא מאלצת לשמור על משקל ותבנית ולפעמים אנו חוזרים על מילים או כותבים דברים מיותרים כדי להתאים את המשקל (שמי לב אם זה נמצא פה).גם בשיר הזה לא כל הזמן זה מוצלח, אך בכללי הוא ממש יפה ונוגע ללב, אהבתי בעיקר את הסוף, "עת תהיה לי לילות בהם התפללתי/ אהיה בשבילך אז ימים".
[ליצירה]
לאחת אלמונית וליבלבו
איך שאני מכיר את הרגע הזה, אני יושב באוטובוס ומאזין (בלית ברירה לשיחות פלאפון של אחרים, אפשר ללמוד על בן- אדם כל כך הרבה מזה, וגם העניין הזה, לנסות לנחם ילד ממרחק, וואי וואי.
בלבו, אני מצטרף גם לסערת ההתרגשות, תגובות פיוטיות כאלו הן ענקיות, עושה לי חשק לקרוא יצירות שלך.
טוב שיש אחת אלמונית שתוליד אצלך פוריות כזאת.
[ליצירה]
נני!
הקהל זועק להסבר!!!!!
את לא שומעת את זה?
או שעדיין לא ראית את התגובות.
אני עם רדף, ברור שהגברת למדה קידושין אך, באמת לא ברור אם ללעוג באה או רק להדגיש את האירוניה שבדברים ובאמת לא יזיק הסבר וביאור של חיבור מוזר ומורכב זה של לימודים והשילוב הזה שהיוצרת עשתה.
[ליצירה]
"ואני כל כולי... מתקשה לקרוא את הים..."
שיר יפה ועמוק, כמו הים, אך קשה, כולו נוקשה כזה שכשאני ניגש אליו, אני מרגיש שמילותיך, ואני יודע שלא לזה התכוונת, מתארות את תחושותי "אני ניצב כמו נד מתנדנד ונוקב ונוקש" ומנסה לפענח, עוד כמה קריאות בראש שקט ודאי יולידו הבנה.
[ליצירה]
חברה, תודה על התגובות.
בקשר לטויות שהיו, אוכל לתרץ שזה מה שקורה כשנועלים נעליים צבאיות (אפיצו"ת בלע"ז).
אגב, היצירה עברה הגהה של נעלול כך שנראה לי שהיא כבר רהוטה ואתם יכולים ללכת בה בביטחה.
תהנו ושבוע טוב.
הלך.
[ליצירה]
גם אני חושב שזה עדין
מאד יפה ועדין.
נוגע, פוגע וזועק זעקה חרישית.
אני לא יודע אם התכוונת לזה אבל עצם העובדה שהשיר מתחיל בהר ההר כמו אוספת את כל שלדי הילדים אל חיק אהרון הכהן- אבינו המבכה את מות כל דור המדבר. ויתכן שגם כאן הוא מבכה את מות כל דור מתי "מדבר-העמים".
תגובות