בע"ה. 

היה פעם ילד איתן, אך קראו לו יוסף, כיוון שהיה זללן לא קטן וכל פעם שאכל ביקש שיוסיפו לו עוד מנה אחת אפיים, מיד ענתה אימו "בבקשה אפריים" והוא היה מזדעק; "אך, שמי הוא יוסף"!

פעם אחת אפילו קראו אותו ´יוֹשֶב´, מאיפה צץ להם, הרעיון על ´יושב´, שהרי יוסף לא היה יושב על ראש אפ´חד, ולא ראה עצמו בעל חשיבות? אלא, היה זה כשראה פעם טלוויזיה, רחמנא לצלן, עם שאר בני חבורה, והיה נרגש כל כך, שלא יכל לשבת וכולם צעקו לו "הֱיֵה יושב!" והוא היה מזדעק כנגדם- "אך, שמי הוא יוסף!".

עִניין מאד את יוסף, למה ההורים שלו קראו לו ´יוסף´, כיוון שהוא שמע בגן את טלי מספרת, שההורים שלה קראו לה ´טלי´, על שם שהיא נולדה בקיץ ואחרי הרבה זמן שאימהּ לא הצליחה ללדת, היא הייתה בשבילם כמו הטל המרענן את הצמחייה אחר היובש הצורב של היום. אז הוא שאל את אימו, "אימא"? והיא ענתה לו "מה"? "מה רְאִיתֶם לקרוא לי יוסף, אַת וההוא?" (הכוונה כמובן לאביו של יוסף, אך, כיוון שאביו של יוסף היה חוזר תמיד מאוחר מהעבודה, הוא כמעט שלא ראה אותו והוא היה מכנה אותו בפשטות- ´ההוא´), "הרי לך קוראים ´חדווה´ ולא ´רחל´ ולו קוראים ´שם טוב´ ולא ´יעקב´?!" אז אימא אמרה ליוסף; "יוסף איתן, זה לא אנחנו בחרנו בשם, זה ה´ בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את השמות, והרב מעטוף המקובל, המוהל, הזקן, אמר, שזה השם שאתה בחרת, בתור מלאך, מלאך קטן שלי"... "ואמרתי לך שלא תקרא לאבא- ´ההוא´!" הוסיפה בנזיפה. יוסף העלה חצי גיחוך על פניו ועדיין תמהּ, מה ראה לבחור בשם שכזה? מה היה רע לו, אילו קראו לו ´שמוליק´ או ´גל´ או ´יצחק´ או ´חן´? אולי רצה כתונת, ולכן, אך, אימא הסבירה לו; "יוסף איתן שלי, כתונת לובשות רק בנות!" אולי רצה להיות בת, ואימא הסבירה לו שלא כדאי לו להיות בת, שכן, בת צריכה להוליד וזה מאד כואב ובדיוק על זה הוא מברך כל בוקר- ´שלא עשני אישה´. לקח לו יומיים לחשוב על זה ובסיומם... שאל יוסף את אימו- "אמא"? ושוב, היא בשלה- "מה"? והוא משיב בשאלה- "מה את מברכת, הרי את אישה?!" והיא משיבה לו "שיעשה כרצונו".

הוא היה ילד תָמֵהַּ, לא תמהוני, ילד סקרן ושאלתן, אך לא קראו לו ´שַאלְתִי´, רק יוסף. והוא עמד על כך וזה כאב לכ"ך מאד, עד שהוא נאלץ לצאת אל מחוץ לחוק, שם רווח לו.

אולי בכלל אימא שלו רצתה עוד בן, אך, את זה הוא לא רצה להעלות על דעתו, שכן, יוסף היה בכור ואיזה בכור רוצה אח קטן?! אך, אולי בכל זאת יוסף רצה אח קטן, והוא הרגיש בזה מיד כשנולד, איך שהוא יצא הוא הביט סביבו וראה שהוא הראשון לבית אבו ושאל, מה, לא הגיע עוד אחד? הזמנתי תאום! מיד התחיל מזדעק- "יוסף"!!! כמו איזה רב מקובל.

 נניח ליוסף להתבגר ולשמו להתקלקל, ולמחשבתו להיטרד בדבר שמו, שהרי סופו של ´יוסף´ להיות ´ספי´ או ´יוסי´ או ´פוש-פוש´ או משהו אחר. יוסף יבין, כמו כל מתבגר, שהשם הוא מרכיב משמעותי במציאות, אך, גם משתנה, ואם לא ילמד את זה עד התיכון, שם כבר ידאגו להשכיח ממנו בכלל את שמו, כשפשוט יִדָּבְּקוּ לשם משפחתו, הלא הוא- "שפיץ".

... ואם תהיו ילדים טובים, תוכלו לשמוע אותו עד היום הזה ברחבי בית ספרו ממשיך להזדעק- " אך, שמי הוא יוסף ולא שפיץ!".