נופת צופים, כבר אמרתי פעם?
כשתלכי
על סלע המחלוקת *
אתיישב
*השורה הזו יושבת מצוין באמצע, על כל המשתמע ממנה.
"מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אוזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב"
מתוך אוירת השיר הקסום
נפרד לעוד יום נפלא.
[ליצירה]
נופת צופים, כבר אמרתי פעם?
כשתלכי
על סלע המחלוקת *
אתיישב
*השורה הזו יושבת מצוין באמצע, על כל המשתמע ממנה.
"מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אוזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב"
מתוך אוירת השיר הקסום
נפרד לעוד יום נפלא.
[ליצירה]
אני גם הכי אהבתי את זאת, לא ביחס לאחרות פשוט פה יש מפגש מרגש בין היד לשיבולת, הצנועה הקלה הזו שבה היד מחזיקה את השיבולת, זו מן אינטמיות שלהם ביחד לראשונה, מבחינים האחת בשניה, ואני גם מסכים שאפשר לראות ביד המתרגשת וכן בשבולת המתרגשת מצילהּ.
[ליצירה]
שיר מרעיד.
ומזעזע.
לא במובן השלילי, אלא בזה שהוא מזעזע את התודעה. אני צריך לחזור בפעם יותר שפויה לקרוא כדי להבין יותר טוב.
בכלופן, זה נשמע חזק ומותיר רושם עמוק.
[ליצירה]
חמוד ביותר.
תמיד חשבתי על הרוסים שהם מסובכים כאלה, שמבינים רק את עצמם.
בלי להכלילי ולהשמיץ חס ושלום. אני מכיר כמה אישית, אנשים נפלאים וגאונים (חשוב לציין), בינהם כמה המשוכני האתר.
תמיד כשאני שומע רוסית, אני מרגיש חסר אונים, כאילו הם מלחששים מילות קסם, מה זה? א'נ לא מבין כלום!
תגובות