נופת צופים, כבר אמרתי פעם?
כשתלכי
על סלע המחלוקת *
אתיישב
*השורה הזו יושבת מצוין באמצע, על כל המשתמע ממנה.
"מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אוזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב"
מתוך אוירת השיר הקסום
נפרד לעוד יום נפלא.
[ליצירה]
נופת צופים, כבר אמרתי פעם?
כשתלכי
על סלע המחלוקת *
אתיישב
*השורה הזו יושבת מצוין באמצע, על כל המשתמע ממנה.
"מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אוזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב"
מתוך אוירת השיר הקסום
נפרד לעוד יום נפלא.
[ליצירה]
אוי. "(
למה את כל כך סקפטית.
האמיני. וכשתאמיני, יבוא הכל, גם אישך, גם תפילתך.
(אני פעם האמנתי שזאת שיעודה לי, אוצרת את תפילותי {ראי ערך 'אוצרת תפילות'}).
[ליצירה]
:)
תודה על התגובה, ועל המחמאות.
אני בעצמי לא יודע למה כך, גמרתי את הסיפור, יתכן שלא היה לי נעים כך סתם לגרום לרצח, אגב גם "התובנות הגדולות של הנפשות הפועלותהיו משהו ממש לא מתוכנן.
בקשר, לשמות, זה פשוט נראה לי יותר מתאים למשפחה אמריקאית מאשר ישראלית (אמנם חברי המטבח נשמעים מאד ישראליים), יתכן וזה יוצר השלמה בין השניים.
(אולי כמו ההתנהגות שלנו בארץ ביחס לאו"ם).
[ליצירה]
חברס
זה שיר רומנטי, למה ציפיתם, שיר רומנטי, הוא לא רמנטי מדי, לזה הוא נועד, כן וגם אם זה מתוק, זה לא מדי, זאת מטרתו, להיות פשוט תמונה רומנטית לא מתארת מציאות מסוימת ולא מנסה להיות אמינה,
ובכל זאת, תודה על התגובות.
[ליצירה]
יש פה כנות.
יפה לך כתיבה זכה שכזאת.
אמת. די לה בהקראת שמות. להחיות, כבר לא תוכל, את מי שנתן במתנה חיים, על אין למה. חבל שהיו צריכים למות בשביל שנברח אח"כ כמו כלבים. לפחות מתו בכבוד.
כואב את אבלם. אין לך מושג עד כמה.
יהי זכרם ברוך.
נ.ב.
למה פרסמת את זה עכשיו?
תגובות