נופת צופים, כבר אמרתי פעם?
כשתלכי
על סלע המחלוקת *
אתיישב
*השורה הזו יושבת מצוין באמצע, על כל המשתמע ממנה.
"מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אוזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב"
מתוך אוירת השיר הקסום
נפרד לעוד יום נפלא.
[ליצירה]
נופת צופים, כבר אמרתי פעם?
כשתלכי
על סלע המחלוקת *
אתיישב
*השורה הזו יושבת מצוין באמצע, על כל המשתמע ממנה.
"מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אוזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב"
מתוך אוירת השיר הקסום
נפרד לעוד יום נפלא.
[ליצירה]
יפה.
אני כל ךכ אוהב את המשחק הזה בשורש אחד או שניים להרכיב מזה שיר, זה יוצאלפעמים כל כך טוב, זה מדהים לגלות פתאום משמעויות חדשות כשאתה שם מילים דומות בשורשן אחת ליד השנייה.
אני קורה לזה לקחת מילה ולגלגל אותה על הלשון, לטעום אותה כמו טועמי היינות, אגב, ראה אצלי ביצירה "נרצח"-לזכרו של אולג שייחט.
[ליצירה]
חמוד ביותר.
תמיד חשבתי על הרוסים שהם מסובכים כאלה, שמבינים רק את עצמם.
בלי להכלילי ולהשמיץ חס ושלום. אני מכיר כמה אישית, אנשים נפלאים וגאונים (חשוב לציין), בינהם כמה המשוכני האתר.
תמיד כשאני שומע רוסית, אני מרגיש חסר אונים, כאילו הם מלחששים מילות קסם, מה זה? א'נ לא מבין כלום!
[ליצירה]
סנובה את בעצמך!
בשביל אגסים צריך להשקיע, בשביל נסיכים אמתיים, אוהבים, צריך להשקיע אפילו יותר! אך, כשכתבת את זה היית עוד ילדה, שנים רבות שם במגדל יגדלו אותך כנסיכה לתפארת ואז תהיי ראויה לנסיך שלך.
אהבתי מאד, אני ממליץ.
[ליצירה]
שיר מעניין מאד
יש פה אמירה שלובשת צורות חדשות בכל משפט.
[הערה קטנה, במשפט הרביעי מהסוף- "לא היינו בודדים לבד", לדעתי, זה מיותר להכפיל את השורש בד"ד, תכתוב, 'לא היינו לבד', או 'לא היינו בודדים', וכבר המשפט הבא מפרש במה לא הייתם בודדים- (את אומרת גם אחרים בודדים), מקסימום תכתוב, לא היינו בודדים בבדידותינו, אך בודדים לבד, נשמע לא טוב.]
[ליצירה]
את משפט הכותר וכן השיר שבא אחריו כתבתי בדרך לפגישה, המשפט אמנם נשמע נעים, נשמע מנחם, אך, יש בו גם מן המרירות, פגישות הן אמנם מתוקות, אך, הן דינים מתוקים. דין הוא דבר קשה, דין הוא בירור, בפגישות, אני מרגיש שהאישיות שלי מתבררת, אני מגלה מי אני ומה מתאים לי והתהליך הזה של הברור- של הדין מכאיב, הלב נפער, הדם נוזל והתחושה משכרת, האהבה משחקת בנו (דו משמעות!), היא מריחה דם טרי, היא יודעת איפה חם, איפה יש מה ללקק, מה ללהק, אנחנו מובלים בתווך, בסוף כל הברור הזה עוד נמצא מנוחה בנפש אוהבת ותומכת. בינתיים זה קשה, זה כואב, אך, אני בוחר בזה, כי סוף סוף, האהבה מתוקה למרות הכאב.
תגובות