נופת צופים, כבר אמרתי פעם?
כשתלכי
על סלע המחלוקת *
אתיישב
*השורה הזו יושבת מצוין באמצע, על כל המשתמע ממנה.
"מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אוזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב"
מתוך אוירת השיר הקסום
נפרד לעוד יום נפלא.
[ליצירה]
נופת צופים, כבר אמרתי פעם?
כשתלכי
על סלע המחלוקת *
אתיישב
*השורה הזו יושבת מצוין באמצע, על כל המשתמע ממנה.
"מי שצמא לכל מחווה של חסד,
אוזנו תופסת -
איך הקריאות חוצות את הרחוב"
מתוך אוירת השיר הקסום
נפרד לעוד יום נפלא.
[ליצירה]
יאווו (או בלע"ז U)
איזה יופי, הלוואי עלי להיות מסוגל כך פשוט לבכות ולהזדכך מכל הכעסים על העולם, על אלוקים שלא מוצאים אצלי אומץ להכלא בתוך מילים.
[ליצירה]
רואים
רואים את הסדקים, וכן הסדקים רואים את החיים ששחקו אותם וערפם החשוף למול עיננו שרואים רק את הצל השחור שלהם את החלל שנותר ממה שהיו בימי בחוריהם טרם נהיו לחורים אפלים.
החיים שוחקים ועושים אותנו לשחורים.
"אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש"...
וחולות התחככו בי ורוחות זעפו מול פני התמימות,
אל תאמרו שאשמתי, פנו לאל הרוחות
שישים גבול לחול כפי ששם לימים
שימנע מהטבע לפגוע בתמימים.
הסדקים בסלעים לא נפצעו בסכין,
זו שחיקה איטית של שנים,
זו חילול איטי מבפנים
והחושך הוא רק הצל של אבני חן צעירים.
אהבתי, מדהים!
[ליצירה]
אני גם הכי אהבתי את זאת, לא ביחס לאחרות פשוט פה יש מפגש מרגש בין היד לשיבולת, הצנועה הקלה הזו שבה היד מחזיקה את השיבולת, זו מן אינטמיות שלהם ביחד לראשונה, מבחינים האחת בשניה, ואני גם מסכים שאפשר לראות ביד המתרגשת וכן בשבולת המתרגשת מצילהּ.
תגובות