בע"ה.
בערפילי הלילה נרקמות המילים
ממחשבות מעופפות ומטללים
קורץ ירח, שיניו לבנות
ועושה לי עיני כוכבים
ובנשיקה חרישית ובהמתקת סוד
שולח לי הלילה מתנה ממרומים
שירים.
[ליצירה]
עמוק מאד
ממש עמוק ונפלא לדעת בעצם שכל החושך תלוי רק במציאות של אור .
נפלא ממש ומאד מנחם
אנחנו לא לבד
בעצם כל החושך זה רק מצב של ריבוי גדול של אור שקשה להחיל אותו (כפי שהרב קוק משתמש בביטוי הזה "אוצרות חושך" באיגרת שהוא מביא בתחילת אורות התשובה בהוצאת אור עציון שמתחילה במילים "ביסוד הכל צריכה לבוא ההסברה הכללית בדבר בטחון התשובה ..." או משהו כזה. תבדוק שם בתחתית העמוד).
[ליצירה]
חותם על השבחים האמורים
אך, לא הבנתי את המשפט האחרון האם עכשיו עולמה נהיה כעולם נמלה או שצר לך על העולם שהיה צר כעולם נמלה שאם כן עכשיו כשנחרב יש בו פוטנציאל של התרחבות (אותיות התחברו"ת).
[ליצירה]
כמו משה רע"ה, שגם הוא היה על סף יאוש, כשהקב"ה הציע לו (מנבכי מחשבתו שהרי ידע ה' מחשבות בנ"א), ובכל זאת מסר נפשו על עמ"י- "מחני נא מספרך אשר כתבת"!
גם את, זה כל כך מוכר הרצון הזה לזרוק הכל ופשוט לגלגל את עצמנו במורד אברים אברים, אך האמת נמצאת בכינוס העדרים, כך מוצאים תורה שלימה, כך מוצאים את האות שלנו, את התפקיד שלנו בימי חלדינו, יש לך אינטואיציה בריאה, קודם כל לאסוף את השנים, המעשים, הפירות שיצאו ממך, אך אל תתיאשי מזה להיפך, אני חושב שהיאוש נמצא בלהתגלגל בצוק.
זה מחול טוב, זה מחול מכנס, מנכס ובורר לך את הנכסים המעשיים, הרוחניים שצברת עד כה.
ישר כוחך!
[ליצירה]
חזק!
למרות הכל, אני לא אוהב את דחילו, אני יודע שהוא יוכל להציל אותי, אבל, הוא גם יכול לגרופ לי באמת לאבד את רחימו, את הריקוד שלו, את השמחה שלו, את העליצות ושחוק.
[ליצירה]
ערוגה- תודה.
דיקלוש- אין מילים, רק הרבה תגובות, בכל תגובה את מוצאת עוד מילה להגיד, תודה על המילים הפשוטות, אפילו מילים מעטות שהם בחינת 'אין', עושות הרבה. אני בעיקר כותב שירים, קטעי ה'פרוזה' האלה נכתבים במהלך סדנאות הכתיבה שאני משתתף בהם, רק באופן הזה אני מצליח לכתוב קולח וגם על זה יש כאן ביקורת שזה לא מצטרף, שזה מקוטע, שאולי יש לזה יותר מדי אופי לירי/שירי?!
כנפי שחר- לא פגעת כלל, תודה על התגובה הכנה, סוף סוף יש מי שמגיב עניינית, ביקורתית, שמשתתף בתהליך הכתיבה שאפשר ללמוד ממנו.
את צודקת בהחלט בכל מה שכתבת, הקדימה אותך חלמונית שאמרה שחסר לה חוט שידרה, זה לא פעם ראשונה שמגיבים לי כך על קטעים שלי, אני מחפש לעשות עם זה משהו, האמת, כפי שכתבתי לעיל, זה נכתב במהלך סדנת כתיבה והרגשתי שזה לא אחד, אך, לא רציתי לוותר על התובנות האלה וחששתי שאם הם לא היו מדוברים בפי אדם אחד, הם היו נאבדים לי.
[ליצירה]
אומרים ,ולומדים את זה ממרה, שהתרופה לדבר הוא הדבר עצמו. זה נמצא בחיסונים שעושים היום, זה נלמד ממרה שהמים היו מרים והמתיקו אותם בעץ המר בעמו, וזה מופיע גם בשיר שלך, ואין ספק שאהבה אכן מרפאת אהבה.
*.
תגובות