בעוברי בסך, מבטיכם לוטשים אותי
כדורשים ממני לשפר את צעדי
שינצצו למולכם.
ואני לועג להירהור מריר זה ואומר
תן להיות "אני- עצמי", בן אדם
ושואל אני את עצמי
האם פניכם
פני זאב או פני אדם
אך, בעוזרי עז וגבורה
ניכנס אני למעגל האור
ורואה אני את פניכם מאירים
שלום לכם, ידידים, חביבים.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יאווו (או בלע"ז U) איזה יופי, הלוואי עלי להיות מסוגל כך פשוט לבכות ולהזדכך מכל הכעסים על העולם, על אלוקים שלא מוצאים אצלי אומץ להכלא בתוך מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] *** כתוב יפה, אהבתי. ואני מוסיף אפילו כמה כוכביות. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד, שיהיה לך בהצלחה בלימודים. [ליצירה]
- [ליצירה] לא! אל תעשו את זה! זה הורג אותם אם נוגעים להם בכנפיים, זה נראה שהם עפים אחרי זה, אך הם מאבדים מהאבקה שיש להם על הכנפיים ואז התעופה שלהם לוקה והם מתים מיאוש. הדרך היחידה לחזות ביופיים המרהיב מקרוב, היא אם נצליח לשכנע פרפר נחמד שיתישב לנו על כף היד, בלי שנלכוד אותו בין ידינו. ובכל זאת טלוש, תודה על התגובה ואגב, השיר הוא גם משל! [ליצירה]
- [ליצירה] כן גם אני מאחר ועל כן הדפסתי וקראתי הכל בשטף אחד קולח ממש קולח הסיפור וכמעט לא מרגישים שהוא נכתב בהמשכים (אם אכן כך הוא הדבר), ועכשיו לתגובה באמת ריגש אותי עד דמעות (באמת). סיפורך המדהים, מעלה בי הירהורים שאני חושב שפוקדים את כולנו בתור יוצרים-{אנשים שמחפשים משהו במציאות, במילים (שהן מעין קודים שמרכיבים את פרטי המציאות), ובמעבר למציאות, בסדקים שדרכן עובר האור האין-סופי שמהווה את המציאות, וכן משהו בתוך עצמנו, בתוך העולם הקטן שהיננו}, מדי פעם. הירהורים, על החשש שיש בעיסוק במעבר, שמא נסחף איתו לעולם אחר מנותק אוטיסטי, ונשכח מעצמנו, עד כדי כך ננסה למצוא את האמת שבנו, את העצמי שלנו בתוכנו , עד שנאבד בכלל את הצפון. הצלחת בסיפורך לטלטל נקודה זו שתפיץ את ריחה בכל תודעתי ותטלטל אותי בעצמי יחד עם דוידי , בתהיות, בסכנות שיש בעיסוק הזה ובהתמכרות לו עד האבדון המר. זה כל כך חבל, כל כך מצער שאדם כזה נפלא כפי שתארת את דוידי לא יכול להתקיים בעולמנו (כביכול) והוא נפלט ממנו אל חלל אחר רחוק. לעיתים אני חושב שאנו גם מרגישים שאנו מפילים מהגשר איזו דמות חולמנית שלנו שהיינו רוצים לרחף איתה לאין קץ ואין סוף רקיעים, אך זה מתנגש עם ה"צורך" לחיות בעולם קונקרטי ונהל חיים "מתוקנים". נעבעך! אולי לזה אתה בעצמך התכוונת. על לנו להתיאש עוד יש תקווה לבנות גשרים שיגשרו בין עולם היצירה לעולם העשיה, בין עולם הרוח לעולם החומר, עוד נצליח ביום מו הימים לקרב אותם אחד אל אחד עד אשר יהיו לאחדים בידינו. שנצליח בע"ה. לסיכום: שמחתי לקרוא, לפגוש ולהכיר, ממש יצירת מופת. בהצדעה- הלך רוח. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. מתוך עייפותי אני דולה מעיין שנובע מאדמת חמרה אדומה יבשה שהתלחלחה ממכתבייך הנוגעים אל ליבי נוגעים בחלק המודחק בתודעתי נווגעים בשכול. אני מבין אותך מעמק היותי ומקווה שזה רק כשרונך שבדה לו ריגושים של חושך שזה רק דמיונך הפרוע ולא בא- מת. [ליצירה]
- [ליצירה] א ו . . . העברת בי צמרמורת, קודם כל קשה לי נורא לראות כותרת כזאת, למרות שזה מתבקש ואת לא הראשונה שעשתה את האנלוגיה. כתבת בחן ורגש רב, ממש מרטיט את נימי לבי, כמה שזה כואב. איך, א י ך א פ ש ר ? ? ? ? ? [ליצירה]
- [ליצירה] "הו מכסים! קראה בלה בהתרגשות". סתם, יצא לי בטעות, התכוונתי, הו מקסים. ואני לא רוצה לקרוא תגובות אחרות לפני שאני מגיב כי זה פשוט יערער לי את החוויה. לא ידעתי שאת לומדת ציור, אצל מורה. זה פשוט סיפור יפה ואמיתי. כל הכבוד לגברת שהייתה מוכנה לשמש לך מודל, אולי תוכלי להעלות לנו את הרישום לחזותי? [ליצירה]
- [ליצירה] רבינו, זה יותר קטע או הירהור מאשר שיר , אך זה יפה ואוטנטי וכנה. יש הרבה ערך להיותך, אתה הרי יודע זאת א-והים לא צריך לענות לך על כך. המשך בהיתבודדות, זו התרופה לכל המחלות, זו העיצה לכל הבעיות, זו התפילה הכי טובה. [ליצירה]
- [ליצירה] עמוק. [ליצירה]
תגובות