בע"ה.
האש שבלבי בוערת
מכלה בחדריו אך,
אם תבוא הרוח
רק תגבר
ואם יבואו מים
ירתחו
אולי תבואי את ותשפכי עלי
קיתון של התנכרות
הו אז אדע
כי אהבת.
שיר זה מחפש כותרת מתאימה, אנא עיזרו לו למצוא!
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נהדר... כתוב יפה ובנוי מושלם. אולי "ערלת ליבי" או אולי "(ה)פשרה" אולי "של נעליך" או אולי "לגמוע מי נסך". בהצלחה, ותודה! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל זהו שיר יפה בהתחלה כשקראתי על האש בלבך חשבתי על הסנה שאינו אוכל. אחר כך קראתי שוב וממש נהנתי איך שהשתמשת במים שבאים לאש, הם רוטחים, כמה גאוני. אבל למה דוקא ההתנכרות מראה אהבה? ההתנכרות, מה היא עושה? היא מכבה? בנוסף הייתי משייפת פה את וו החיבור ב- ואם, משנה את ה- הו ל- או, ואז זה יהיה מושלם. חלמונית [ליצירה]
- [ליצירה] הו. (מה עם "ללבות את הליבה"? או משהו בכיוון) [ליצירה]
- [ליצירה] מים במים נגָעו? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים והמציעים. אך, עדיין לא מצאתי בהצעותיכם מצע טוב לשירי. הקשר להתנכרות: המילה 'התנכרות' והמילה 'היכּרות' באות מאותו השורש- נ.כ.ר, אדם המתנכר למשהו חייב להכיר אותו לפני זה, כדי שיהיה לו ממה להתנכר, זו כביכול פעולה של זרות, אך, זו פעולה מעושה של זרות, כשאני מתנכר אני עושה את עצמי לא מכיר, אך באמת אני מכיר מאד מקרוב. אדם המתנכר אלי מגלה אלי יחס, הוא לא אדיש, אני פגע בו, אני מזיז אותו מהמקום שלו, הוא חייב להיות אקטיבי לגבי, ויתכן שאם זה ימשך מספיק זמן- ההתנכרות, יתכן ובסוף הוא יבחין בעצם, עד כמה הוא אוהב ולכן לא יכול להיות אדיש. הלב בוער, לא מים לא יכבוהו ולא רוח, הרוח רק תלבה לזמן מה והמים ירתחו, במצב שכזה, רק ניגוד כזה, שבא בפרצוף ומנחית את האגו שלי, הוא מכוון אל מה שאני באמת צריך, לכן, אני אומר שהיא שתגלה לי התנכרות, בעצם מגלה לי בזה אהבה גדולה, או לפחות אהבה מסותרת, ('כי אהבת' לא שהיא אוהבת עכשיו, יתכן גם שתאהב). ושוב תודה, בינתיים השיר נשאר גם לי כחידה, על כן עוד מתאימה לו הכוכבית*. [ליצירה]
- [ליצירה] ולא מצאתי טוב לשיר, אלא הכוכבית. אשריך הלך, שכה טובה היא רוחך :) [ליצירה]
- [ליצירה] מים רבים לא יוכלו לכבות, רק ללבות. "מים רבים" - זו הצעתי לכותרת. בהזדמנות, ספר קצת על ההתנכרות, קצרה דעתי מהבין את ההקשר [ליצירה]
- [ליצירה] אתה משהו... יודע להעביר בדרכים כה יפות עדינות ונוגעות את אשר על ליבך. אהבתי. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] הסתר פנים? [ליצירה]
- [ליצירה] "הו מכסים! קראה בלה בהתרגשות". סתם, יצא לי בטעות, התכוונתי, הו מקסים. ואני לא רוצה לקרוא תגובות אחרות לפני שאני מגיב כי זה פשוט יערער לי את החוויה. לא ידעתי שאת לומדת ציור, אצל מורה. זה פשוט סיפור יפה ואמיתי. כל הכבוד לגברת שהייתה מוכנה לשמש לך מודל, אולי תוכלי להעלות לנו את הרישום לחזותי? [ליצירה]
- [ליצירה] :) חמוד ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] חבל התחלת אתזה טוב, הפואנטה הובנה, אתה לא אומר דבר רק מסדר את הטקסט באופן כזה שידבר בעד עצמו, אך, נראה לי שהיה עדיף, שתצטמצם לקטע הדרמטי, זה לא שייך לכל הנאום של יוסף האופן הקטוע הזה אני לא מאמין שכאשר ציוה עליהם להביא את אביו (וגם אתה מודה שזה ציווי- עובדה פיסקת את זה בסימן קריאה!), שהוא דיבר מילה מילה , אך הרעיון יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מקריאת השירשור זה נשמע, שכבר אחרי ששלחת את הבקבוקים ריקים, כבר 'לא היה בהם משמעות', שכן מצאת את האי שלך מחדש ע"י השירשור עם . . [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה מאד [ליצירה]
- [ליצירה] מחלי אותי לכתוב את זה , אך אני חולה על הכתיבה שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי למה את מתיחסת כך למילים? אני חושב שאת צריכה לבקש מהם סליחה. להקיא מילים? מילים נולדות, מילים זורמות או נוטפות, אך לא נפלטות בכאב כמו קיא, ואם זה כך אצלך, אני נורא מצטער בשבילך. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אהבתי :) [ליצירה]
- [ליצירה] המממ... :) [ליצירה]
- [ליצירה] רחל (הא עליתי על שמך, למרות שלחשו לי שכבר הזדהת באתר, אבל בכל זאת)*\* אני קורא את הקטע שלך שוב ושוב ואני מוקסם איך במילים אחדות את קולעת לתסכול שפוקד את הורינו נוכח התופעה של בנים הסרים מדרך אבותם ונוטשים תורת אימם. רעיון יפה אהבתי. [ליצירה]
תגובות