בע"ה.
האש שבלבי בוערת
מכלה בחדריו אך,
אם תבוא הרוח
רק תגבר
ואם יבואו מים
ירתחו
אולי תבואי את ותשפכי עלי
קיתון של התנכרות
הו אז אדע
כי אהבת.
שיר זה מחפש כותרת מתאימה, אנא עיזרו לו למצוא!
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נהדר... כתוב יפה ובנוי מושלם. אולי "ערלת ליבי" או אולי "(ה)פשרה" אולי "של נעליך" או אולי "לגמוע מי נסך". בהצלחה, ותודה! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל זהו שיר יפה בהתחלה כשקראתי על האש בלבך חשבתי על הסנה שאינו אוכל. אחר כך קראתי שוב וממש נהנתי איך שהשתמשת במים שבאים לאש, הם רוטחים, כמה גאוני. אבל למה דוקא ההתנכרות מראה אהבה? ההתנכרות, מה היא עושה? היא מכבה? בנוסף הייתי משייפת פה את וו החיבור ב- ואם, משנה את ה- הו ל- או, ואז זה יהיה מושלם. חלמונית [ליצירה]
- [ליצירה] הו. (מה עם "ללבות את הליבה"? או משהו בכיוון) [ליצירה]
- [ליצירה] מים במים נגָעו? [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים והמציעים. אך, עדיין לא מצאתי בהצעותיכם מצע טוב לשירי. הקשר להתנכרות: המילה 'התנכרות' והמילה 'היכּרות' באות מאותו השורש- נ.כ.ר, אדם המתנכר למשהו חייב להכיר אותו לפני זה, כדי שיהיה לו ממה להתנכר, זו כביכול פעולה של זרות, אך, זו פעולה מעושה של זרות, כשאני מתנכר אני עושה את עצמי לא מכיר, אך באמת אני מכיר מאד מקרוב. אדם המתנכר אלי מגלה אלי יחס, הוא לא אדיש, אני פגע בו, אני מזיז אותו מהמקום שלו, הוא חייב להיות אקטיבי לגבי, ויתכן שאם זה ימשך מספיק זמן- ההתנכרות, יתכן ובסוף הוא יבחין בעצם, עד כמה הוא אוהב ולכן לא יכול להיות אדיש. הלב בוער, לא מים לא יכבוהו ולא רוח, הרוח רק תלבה לזמן מה והמים ירתחו, במצב שכזה, רק ניגוד כזה, שבא בפרצוף ומנחית את האגו שלי, הוא מכוון אל מה שאני באמת צריך, לכן, אני אומר שהיא שתגלה לי התנכרות, בעצם מגלה לי בזה אהבה גדולה, או לפחות אהבה מסותרת, ('כי אהבת' לא שהיא אוהבת עכשיו, יתכן גם שתאהב). ושוב תודה, בינתיים השיר נשאר גם לי כחידה, על כן עוד מתאימה לו הכוכבית*. [ליצירה]
- [ליצירה] ולא מצאתי טוב לשיר, אלא הכוכבית. אשריך הלך, שכה טובה היא רוחך :) [ליצירה]
- [ליצירה] מים רבים לא יוכלו לכבות, רק ללבות. "מים רבים" - זו הצעתי לכותרת. בהזדמנות, ספר קצת על ההתנכרות, קצרה דעתי מהבין את ההקשר [ליצירה]
- [ליצירה] אתה משהו... יודע להעביר בדרכים כה יפות עדינות ונוגעות את אשר על ליבך. אהבתי. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] הסתר פנים? [ליצירה]
- [ליצירה] איך לא הגבתי? התחייכתי. ה' ישמור אתכם ואותו ויביא לכם ברכה ובריאות למזל טוב וחיים טובים. [ליצירה]
- [ליצירה] קשה להגיב לכולם בבת אחת! אוי, ממש אהבת יאת של מנחם דוד, וגם של שי דוידס. ובאמת מגניב לכם המפגשים. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. מתוך עייפותי אני דולה מעיין שנובע מאדמת חמרה אדומה יבשה שהתלחלחה ממכתבייך הנוגעים אל ליבי נוגעים בחלק המודחק בתודעתי נווגעים בשכול. אני מבין אותך מעמק היותי ומקווה שזה רק כשרונך שבדה לו ריגושים של חושך שזה רק דמיונך הפרוע ולא בא- מת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] מה הקטע? זה צילום שלך או שאת רק עושה לו את האפקטים? [ליצירה]
- [ליצירה] א ו . . . העברת בי צמרמורת, קודם כל קשה לי נורא לראות כותרת כזאת, למרות שזה מתבקש ואת לא הראשונה שעשתה את האנלוגיה. כתבת בחן ורגש רב, ממש מרטיט את נימי לבי, כמה שזה כואב. איך, א י ך א פ ש ר ? ? ? ? ? [ליצירה]
- [ליצירה] זה אתה? נראה שאתה מאד עסוק. הים הוא יפה. איבשת הגלים טובה להניח את הלב מרגושיו. אשרי מי שמרבה לשבת ליד הים. [ליצירה]
- [ליצירה] :) חמוד. רגע, אם מחכה אהבה, אז מותר לעקוף? (הי, גברת, חתן, פנו דרך!) [ליצירה]
- [ליצירה] וואי יפה! לא זכרתי שהייתי פה. אהבתי מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני חושב שזה עדין מאד יפה ועדין. נוגע, פוגע וזועק זעקה חרישית. אני לא יודע אם התכוונת לזה אבל עצם העובדה שהשיר מתחיל בהר ההר כמו אוספת את כל שלדי הילדים אל חיק אהרון הכהן- אבינו המבכה את מות כל דור המדבר. ויתכן שגם כאן הוא מבכה את מות כל דור מתי "מדבר-העמים". [ליצירה]
תגובות