בע"ה.
עיני תרות אחרי אולי
שאלות האם כדאי
כלות אל הזולת
והאור שבפני
מקביל פני האדם
וחי
שירת ליבי
על זאת הדרך מתנגנת והולכת
לאיטי
ואני רץ בקיצבו של דופק
בעקבות הקול, הרוח והחול
שמעלים ניחוח באפי
עיני תרות אחרי אולי
זו השירה שבליבי.
[ליצירה]
זו תקופה
יש זמנים שצריך מעגל של אבנים, עדיף, מעגל של אנשים תומכים ואוהבים, כך שזה רך, ואז כשנגמרת התקופה הזאת, אפשר לצאת מהמעגל ולהיות לבנה רכה בחומה תומכת אנושית של משהו אחר שצריך.
זה לא קשה לשבור את חומת האבנים, במיוחד אחרי שאת כבר יודעת שלכולם יש, את יכולה להיות בטוחה, דוקא היציאה מהחומה שלך עצמך, נותנת לך ביטחון, כי את הגאה היחידה שצועדת מחוץ לחומה שלה, ששברה את החומה שלה, שמרגישה בטוחה מספיק להיחשף לאחרים ואפילו לתמוך בהם כשישברו את חומות האבן, בהתחלה לתת להם חומות בשר מחמם, עד שירגישו מספיק בטוחים להלך חופשי, ללא חומות.
בהצלחה לכולנו.
מחכה להיפגש מחוץ לחומות.
[ליצירה]
הו, ביבוש' סתיו...
מאין באה לך המוזה רה הזאת פתאום?
קראת ספר על בריגדה, חישגדה או גיורא?
משהי מהעיולת הראשונות?
לא נורא, זה מקורי ויחודי ואפילו יפיפה אך, לא רגיל ואני מבין את תגובתו החצופה של סופר אבל אני מוצא בזה בכל זאצ המון חן ואפילו הבנתי קצת ואיך אומרים- ישכויח'.
(ובעברית- המשך כך).
[ליצירה]
טוב זה מורכב
קודם כל מאד נהנתי ואני מצטרף לכל חבר המגיבים הנ"ל ביחוד בקטע של השילוב הכ"כ משתלב של הטקסט המקורי אם החוייה האישית שלך.
לא יודע אם האחרים שמו לב ואם את התכוונת לכך בכלל, אך אני שומע גם מעין קצב אחיד בשיר וזה גם אלמנט נוסף שמוסיף הרבה חן. (למשל: החוצה לחופשי- משמרה בקרבי, ועיפה מהמראות- עד כלות).
אם במילים "ואתה משמרה בקירבי" התכוונת שאת לכודה ואינך מסוגלת לפרוץ לחופשי, אני מברך אותך שתצליחי ותרשי לעצמך לפרוץ את הגבולות ולא לפחד, ככל שאנו מגדילים את מגרש המשחקים של נשמתינו, היא יותר חופשית לנוע ולהמריא. הרחיבי את גבולותיך ואת מה שאת מרשה לעצמך ומעיזה. חבל להתיאש ולוותר וסתם לצפות לעת בו "הישועה" (אני מקווה שהבנתי לא נכון, זה נשמע כמו בקשה לסיום תפקידינו עלי אדמות), חבל להתיאש, נסי לפרוץ, הקב"ה כבר יתן את הכוחות.
ותמיד תמיד תמשיכי להודות, (בברסלב אומרים שזה פתח לכל הישועות והשפע).
אגב, בקשר לעניין של ההמראות והעייפות ולמרות ההמלצות שלי לנסות לפרוץ את הגבולות (כי זה נשמע כמו המשאלה שלך, רק שאת עייפה בשביל זה), צריך לשמור על איזון, להמריא ולנוח.
בהצלחה בדרכך, נשמע שאת שואפת לגדולות והן אכן מוכנות לך.
[ליצירה]
הוי כנרת...
הסוגריים האחרונים ממש במקום, אמנם, זה חונק אותנו ביניהם, אך, לולא הסוגריים, היה נוצר מצב בו המלכות היתה נחנקת חלילה בינינו, ל'דבר' כמלכות יש לתת מקום גדול לשרות בו, אמנם כל אדם הוא עולם מלא, כ"ש זוג, שהוא אדם שלם, אך, לערך מלכות יש שיכות יותר רחבה מלשרות רק בין בני זוג, על כן, השארתי את זה כביכול פתוח. (בינינו)- זה אנטימי יותר, ובשביל כל עולם הערכים השארתי את המלכות חופשיה לשרת בכל.
תודה ושבוע טוב.
[ליצירה]
מדהים
אני לא יודע אם עלה על ליבך אך, אני רואה בתמונתך המדהימה רעיון נפלא.
בראש התמונה רואים הריסות של בית ואילן בקרקעיתה מאחורי הפרגוד (היוטה הלבנה), זה נראה כמו עמודים שהם עמודי בסיס לבניין חדש... והכל בתמונה אחת.
זה משחק ויזואלי יפה של תקומה מחורבן.
(תחשבי על זה, אולי הרעיון הזה יוליד בך כותרת לתמונה.