בע"ה.
לילה, האוויר עומד ובו ריח של עשן, כמו נשאר עוד מזמן החורבן. אני לבד, יושב באור פנס רחוב רחוק וצופה אל הוואדי האפל. הלבנה מכוסה, זה מאד סמלי ביום שכזה להתכסות, אני מקווה שנעים לה ושהיא עוד תשוב להיראות ותביא עימה נחמות לעמה.
בָּסִים רחוקים של איזה מסיבת שוטים נשמעים לי כמו פעימות של לב העולם. אני מעיין מתגעגע לאבא בשמיים ואלייך, שאת סוג של השלמה בשבילי, שעוד לא קרמה פגישה חזותית. אני נזכר, בפגישה חפוזה זאת עם ריבוני, לשלוח אלייך עוד ברכה להתחזקות כללית ולמציאתנו ההדדית, בקרוב. אל נא תשכחי לשלוח גם את.
לא, הירח לא מחבר בנינו, מחזור המים הוא המחבר; את בוכה והקרקע סופגת את דמעותייך והשמש מאדה אותם ואני מתפלל ומתגשמים חלומות עבים ואני שותה את הגשם שהשמיים מנשקים אותנו.
כשאפגוש בך לבסוף, יושלם המעגל ואשיב לך את דמעותייך, בדמעותיי שלי.
תגובות