בעוצם עינייך הנשקפות אלי ממימי כינרת אני קורא צירופי מילים נדירות שהשארת השבוע באה גאולתך נעמי הן הוצאו ממרתפי הנוסטלגיה המתאבקים אלפי שירייך והאכילו את העם עם כפית כמו היו מחית תינוקות חבל שצריך לחכות למות אם בשביל לְבֲכּוֹת ולהתענג על שירים עדינים ועל אצילות נפש שכזאת בקיץ הזה התעטפת בלבן כעת, גם את נמה עם חרמון הסבא וגופך יוצא לבליה כן, חרציות השדה בוכות עלעל עלעל ואגל של טל על אבן בזלת מוטל כמו מן הענן שהתגשם מעל חלקת אדמתך המנוחה כמו רב חובל הובלת את התיבה העברית בתוך מבול ההתבוללות הו קברניט שלי תרנגול בן גבר מקונן על אם הדרך שהשאירה סימנים שהאופק עוד רחוק וצריך להמשיך ללכת ואסור להפסיק לשיר כנגן המנגן, אני גיטרה זוכר את שניגנת בי ואומר תודה.