בע"ה.
יום פונה מעמי ללכת.
"פנה אלי! אולי, נוכל לשוב את הדרך חזרה"
עניתי בו
אך, הוא מסב פניו.
עוד מעט ופי שמיים ייסגר עליו
רק תפילת הנעילה שלי
מחזקת בינתיים.
רוחות שמיים
מאיימות לשאוב אותו אל תוך לוען
יום מחוויר, מחוויר והולך
ועוצר
(כמו השמש בגבעון)
ועונה בי:
"זה לא אישי
הערב גא בפתח
קורא להסתלק
על כן סלקו פני אדמומיות
על כן רוחות עזות
אוספות אותי
פניהן אל המחר
ולבנה
מנהירה על הדרך".
לאות פרידה
אני שולח את צילי
על כנף הרוח
אל עבר
המחר.
תגובות