בע"ה !נעליים! אני זוכר נעליים. הרבה נעליים, אך, לא במחנה ריכוז, אלא בריכוז של חיי. המון צבעים וגדלים. אני זוכר את הנעליים הראשונות הקטנטנות שקניתם לי ואיך שאחזתם בי אבא משמאל ואמא מימין ואני מדדה בתווך ופוסע כמה צעדים לבד ונופל וקם ככה עם הישבן למעלה וממשיך הלאה בגאווה על הצלחתי, מניף ידיים אל על ומחייך. אני זוכר את נעלי הספורט שהיו לי בגן עם הסקוצ'ים – בלי השרוכים (כיוון שלא ידעתי לשרוך עדיין), היה כל כך כיף פשוט לנעול אותן וללכת, הם נעלו אותי בתוכן בתחושת ביטחון חמימה. ולא אשכח גם את המגפיים שהגנו על רגלי מפני צינת השלג, (רגלי שדווקא רצו מדי פעם לחוש בדקירת השלג הקר). אני זוכר איך שנתלש לי האבזם מסנדל העור (אלה שפעם נעלנו לפני עידן "השורש"), ואיך שהלכתי עם סבתא את חצי העיר חיפה לקנות סנדלים חדשים. אני זוכר את קצב תיפופם על פני האספלט החם. זכורות לטוב גם נעלי הבר-מצווה מהשוק בפתח תקווה. היה זה גילוי ראשון של המושג "זאמש", התעקשתם שזה לא טוב, שזה מתקלף ונהיה מכוער ואני, מ'כ'פת לי, זה יפה לטעמי וזו היתה בחירתי. ואגב אם מדברים על בחירה, אני זוכר את מוכרי הנעליים שהיו חייבים להעיר לי כל אחד ואחד מהם על ההתלבטיות שלי (שנמשכו לעתים למעלה משעה), "שאם ככה אני מתקשה בבחירת נעליים, איך אבחר לי כלה?", כאילו היה זה חלק מההכשרה של מוכר נעליים. כל פעם היה משפט זה נוקף על לוח לבי ומהדהד, אך ההד שהיה עולה מתוכי, הוא שזה דווקא לא נכון ולא פייר היחס הספקני הזה כלפי וכשאצטרך למצוא לי כלה אני בטוח שאצליח בלי בעיות. אני זוכר כשנעלי הבר מצוה נתגלו כפגומות ונאלצנו להחליפן קניתי אחריהן נעלי שבת חומות (גם הם מזאמש, כן לא נגמרה לי ההתלהבות מזה עדיין), ששרוך חום כהה חורז אותן מהקצה אל הקצה. הרגשתי איתן ייחודי. אח, חיצויניות! גם זה עבר. זוג עולה זוג יורד והכל בלה וכלה. אני זוכר איך תמיד קינאתי בחבריי שהלכו עם כל מיני מותגים כNIKE-AIR- ו-Reebok ואיך שמחתי כשסוף סוף מישהו טס לחו"ל והביא לי NIKE כמו של חבר שלי וגם אני נהייתי IN. ואיך כעסתי ולא הבנתי איך ציון יכול להשחית את הReebok שלו ולחתוך להם את ה pamp ולחכות שיקנו לו נעליים חדשות. אני הייתי הולך עם זוג נעליים במשך שלוש שנים! הוא היה מחליף כל עונה. אני מדלג בזכרוני על פני המון מנעלים ודרכים שבהם דרכתי, שקפקפים של קיץ ונעליים גבוהות של חורף (שגם אותן קניתי בפתח תקווה והרגשתי בהן גדול). וזיכרון אחד חזק יש לי מלפני שבע שנים, דווקא לא על נעליים שלי, אלא של אחי. אני זוכר את ה-new- balance שלו וכמה הוא שיבח אותן והסביר לי שהן נעלי הריצה הכי טובות בשוק. אחרי כמה זמן הוא קנה גם נעלי הרים של new- balance שגם עליהן הרעיף שבחים ובהן ביצע את כל הטיולים שטייל בתקופת שירותו הצבאי. אני זוכר שבשבעה עליו אמרו שנוהגים לא לנעול נעליים של מת ולי אבדו אז המחשבות בדבר ירושת הנעליים האלה, נעליים שלא ידרכו בהן עוד! וכמובן אני זוכר את הנעליים הצבאיות שלו. הנעליים הצבאיות… אני מתרכז ומתבונן בהן בדמיוני, לא העליתי אז על דעתי שבעוד כמה שנים גם אני אנעל כאלה, כאלה נעליים צבאיות בדיוק, כן, נעליים של חייל עם גרבי צמר עבות וגומיות.