בעזרת ה'.
כשם שהסערה בעולם הופכת את הכל
כן הוא חוט השערה בהיכלי המלך.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפיפה! איזה כיף לראות את הפירות מבכרים. תודה לך על ששתפת. (למרות שזה בחרוזים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] איך הוא נרדם? שיר ממש חמוד ואתה ממש מטיב לחרוז ומשאיר אותי עם דמיון מגורה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפיפה. פה למשל החלק הכהה שבא כביכול מאחרוי האגרטל משרה עומק לציור. יש פה עין אמיתית. [ליצירה]
- [ליצירה] יש בבליל מילותייך עוצמה, לפעמים לא צריך להבין כל דבר, מספיק להיות קשובים למתח שעובר במילים, לדרמה, וזאת ללא כל ספק חזקה אצלך. תהיי חזקה. ואני מקווה שגם לא בודדה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואוו את לוקחת אותנו הרחק הרחק מההוויה המוקרת כל כך של המושג הזה. אילו ציפורים אשר עפות... [ליצירה]
- [ליצירה] אתה גורם לי עונג נוגה. אכזרי משהו מצדך. [ליצירה]
- [ליצירה] זר תפארה התגעגעתי ושמחתי לראות יצירה שלך. לומר את האמת אהבתי בעיקר את הסוף. קצת לא היתה ברורה לי ההקבלה של כל מין לטיפוס שהוא ייצג, וגם לא הבנתי את הקשר בין הסוף לכל הקטע. הסוף נשמע כמו סגנון של סיפור קצר כזה מאד סוחף אותך , אך ההתחלה נשמעת כמו איזה שהוא ניתוח ספרותי של תופעה. זה קצת לא הלך לי ביחד המבט הבוחן והאובייקטיבי הזה מהצד בחלק הראשון לעומת ההזדהות עד כדי דמעות והסיפור מקרוב של החלק האחרון. [ליצירה]
- [ליצירה] זו קינה עמוקה בבחינת מדרש של עשיו על 'גורלו' ויחס אביו אליו, אביו העיוור לא רואה אותו, אולי חושב שהוא רואה בו משהו אחד ומגלה אצל רבקה יחס אחר אליו, כמובן , לא רואה אותו כדי לברך אותו, אך אני שומע מהשיר שלך שלעשיו יש כאן טענה שהוא לא רואה בו את מה שהוא- הוא הוא, מייצג את האנשים הקשים, העקשים, כמו יצחק עצמו, הבן המורד, הכופר- הוא כמו אביו, אך אביו עיוור מלהכיר בכך. הוא מנסה להפנות את צומת לב האב לשקט שבחוץ (יתכן, השקט שמחוץ לעיניים העיוורות) בחוץ בורות ריקים, נשברים, אפילו למלאכים לא נשאר מה לבכות והם -אלה שסימו את עיני אביו בדמעותיהם, יבש מעיינם. כעת השמיים מלאים עיניים עיוורות, יבשות של מלאכים. עישו שואל את אביו- מי אמר לך בכלל שככה מוכרחים? הוא מנסה בכך לכפור בעקשנות שלו ושל אביו, יש כאן התפכחות, המובילה לאמירה- אני כופר עייף וככזה אפשר כבר להביע בקול את השתיקה שבחוץ, את ה'הינהון' כביכול של הבן הטוב הקונה את אביו בציד פיו וכעת אומר את כל אשר על ליבו ברגע של פיקחון הקורא גם לאביו לפקוח את עין דעתו. ההקבלה בין הידיים הריקות בסוף השיר לבורות הריקים בתחילתו מדגישה את טענת הבן שאין בעצם מקור שאיבה, אין מעיין חיים, אין לך ממה לתת,( לפחות לו לבן אובד כמותי). חווית הפסימיות בשיר נורא קשה, אם כי כנה מאד. מאפשרת היזדהות, בהלך החיים המצוי לצערינו כיום- פער בין בנים לאבות, בנים המראים לאבות את פרצופם במעשיהם שלהם. בקיצור הדס, השיר חזק ומורכב. אני לא בטוח שדייקתי. רק כמה מחשבות שעלו בעקבותיו. ועוד לא דברתי על מה שמחבר אותך לדמות הזו של עישו הזנוח, הרדוף על ידי חז"ל. מעניין באמת ומובן. [ליצירה]
- [ליצירה] המ... אני גם לא רציתי שיגרשו אותי, אך הוא כן ירצה אותם בסיטואציה אחרת, אסור לשכוח, הוא באמת ירצה שהם ישמרו עליו כשהוא הולך ברחובות ירושלים או כשהוא מטייל בצפון והוא מעדיף שלא יפלו עליו רקטות.אני יודע, זה קורא, אנחנו צריכים לחזק את הצבא שלנו ולא לשכוח שיש לו גם משימות שאנחנו מאד מזדהים איתם מעבר ל'משימה' המתועבת הזאת. [ליצירה]
- [ליצירה] ") אני שומע אותו מתנגן והוא עושה לי רון בלב. תודה ששתפת. [ליצירה]
תגובות