בעזרת ה'.
כשם שהסערה בעולם הופכת את הכל
כן הוא חוט השערה בהיכלי המלך.
הלך רוח
-
אוהב את הכנות.
שונא את הציניות.
אוהב את השפה שלנו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] עמוק מאד ממש עמוק ונפלא לדעת בעצם שכל החושך תלוי רק במציאות של אור . נפלא ממש ומאד מנחם אנחנו לא לבד בעצם כל החושך זה רק מצב של ריבוי גדול של אור שקשה להחיל אותו (כפי שהרב קוק משתמש בביטוי הזה "אוצרות חושך" באיגרת שהוא מביא בתחילת אורות התשובה בהוצאת אור עציון שמתחילה במילים "ביסוד הכל צריכה לבוא ההסברה הכללית בדבר בטחון התשובה ..." או משהו כזה. תבדוק שם בתחתית העמוד). [ליצירה]
- [ליצירה] הו, כמה נוגה ויפה. ברוך שובך. איזה פלא. איפה נעלמת? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי. "( למה את כל כך סקפטית. האמיני. וכשתאמיני, יבוא הכל, גם אישך, גם תפילתך. (אני פעם האמנתי שזאת שיעודה לי, אוצרת את תפילותי {ראי ערך 'אוצרת תפילות'}). [ליצירה]
- [ליצירה] קרועה, סרוטה, חבורה, חבולה, ילופה, גלופה... אני יכול לקלל אות ךבעוד אלף ברכות מיני אלה, פשוט הוצאת לי את המעיים מרוב צחוק. אבל, זה לא סתם מצחיק, זה מחוכם, עליתי על הפטנט שלך, את פשוט הלכת תמיד על הבלתי צפוי, שזה כידוע ליודעי דבר, המצע שממנו עשוי הומור טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אי זה כואב. (אם מה שכתוב פה הוא אמיתי) כל כך חשוב שכתבת את זה ושתפת אותנו. כתבת חזק מאד. תהיי חזקה מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה אתה? נראה שאתה מאד עסוק. הים הוא יפה. איבשת הגלים טובה להניח את הלב מרגושיו. אשרי מי שמרבה לשבת ליד הים. [ליצירה]
- [ליצירה] סוערי... זה סיפור חרופי כזה שמחמם את הלב נחמד מאד [ליצירה]
- [ליצירה] אם כבר עוסקים בפירוש השיר, (כיסוף כישוף), אני הבנתי את זה קרוב לפירושך אך קצת אחרת; "אהבה באה מ"אין""- הלא הוא מלא כל הארץ כבודו הקב"ה,(זה מושג קבלי למי שלא בעניינים), "אהבה באה משום"- (לא יודע אם לזה כוכב התכוון), אך אומרים ששום מעורר את התאווה ויש הוראה כזאת של חז"ל לאכול שום בערב שבת לפני שמשמש מטתו. ובכלל כל השיר מלא בכפלשון ורמיזות וכבר אמרתי שהוא פשוט מדהים! [ליצירה]
- [ליצירה] רואים רואים את הסדקים, וכן הסדקים רואים את החיים ששחקו אותם וערפם החשוף למול עיננו שרואים רק את הצל השחור שלהם את החלל שנותר ממה שהיו בימי בחוריהם טרם נהיו לחורים אפלים. החיים שוחקים ועושים אותנו לשחורים. "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש"... וחולות התחככו בי ורוחות זעפו מול פני התמימות, אל תאמרו שאשמתי, פנו לאל הרוחות שישים גבול לחול כפי ששם לימים שימנע מהטבע לפגוע בתמימים. הסדקים בסלעים לא נפצעו בסכין, זו שחיקה איטית של שנים, זו חילול איטי מבפנים והחושך הוא רק הצל של אבני חן צעירים. אהבתי, מדהים! [ליצירה]
- [ליצירה] * הייתי חייב. :) [ליצירה]
תגובות