בעזרת ה' אתמול, כשצעדתי בסך ראיתי שביל אחד מצד הכביש הוא קרץ לי במשב רוח שבא מן המערב אך, הוא אפל, הוא לא מוכר כולם הולכים ישר חייב אני ללכת דוקא מעוקל בשביל משני וצר?! עודי פוסע ולבי נוקפי במקושות ברזל דופק הולם לא מוותר צועק:" אתה, אתה כמו סרגל קשה ומחודד ולא גמיש כמו הכביש אתה בלי שכל, בלי ישות כולך כבול! כולך כפות!" אני שומע ועוצר מתבונן מתיישב בדעתי על מדרכת חיי פוסע צעד לפנים וצעד לאחור ממתין מקשיב מההה קרה??? יש תגובההה?? הד מבוהל מפלח את תודעתי ומגלה שזה עדיין אותו אני ואז, אני יוצא את ביתי ושיר חדש על שפתי פונה בצעד בוטח לכל השבילים הצדדיים והאפלים משתחרר מן המחרוזת והתבנית ומההמון הנוהר השוטף את תודעתו בזרם פוסע ומצרף כל חויה ומרצף איתה את שביל חיי.