[ליצירה]
ואולי בעצם זהו העניין, האינסוף. השאיפה הלאה היא כל עניין השגת האלוקות, ותמיד חייבת להיות זו השאיפה. מהו יהודי העוצר במקום?
כן, ייתכן וגם אם נגיע לאותו עולם הבא יבוא זה שלאחריו ואליו נשאף. אז מה?
נהניתי והשכלתי.
ברוך שובך, בחורי!
-ישי-
[ליצירה]
מדהים.
ראיתי הרבה מהמשמעויות הסמויות שהכנסת בתיאורים הנפלאים שלך.
"בקרוע ים" - ים סוף אולי, ואולי ים החיים, קריעת הצלע?
אהבתי את "ריחות גן עד מהלכים עלי שלכת". מקסים. גם שתי האפשרויות לקריאה.
נהניתי, ושמחתי גם בשבילך.
בהצלחה בכל אשר תלך,
ותודה!
[ליצירה]
סליחה על זה שאני הורסת את הקונצנזוס, אבל היצירה לא מצאה חן בעיני.
המילים אמנם "גבוהות" אבל מתארות דבירם טריוויאלים - ללא מטרה אמיתית.
פספוס של יצירה בעיני.
[ליצירה]
את משפט הכותר וכן השיר שבא אחריו כתבתי בדרך לפגישה, המשפט אמנם נשמע נעים, נשמע מנחם, אך, יש בו גם מן המרירות, פגישות הן אמנם מתוקות, אך, הן דינים מתוקים. דין הוא דבר קשה, דין הוא בירור, בפגישות, אני מרגיש שהאישיות שלי מתבררת, אני מגלה מי אני ומה מתאים לי והתהליך הזה של הברור- של הדין מכאיב, הלב נפער, הדם נוזל והתחושה משכרת, האהבה משחקת בנו (דו משמעות!), היא מריחה דם טרי, היא יודעת איפה חם, איפה יש מה ללקק, מה ללהק, אנחנו מובלים בתווך, בסוף כל הברור הזה עוד נמצא מנוחה בנפש אוהבת ותומכת. בינתיים זה קשה, זה כואב, אך, אני בוחר בזה, כי סוף סוף, האהבה מתוקה למרות הכאב.
[ליצירה]
אתה השני שאני מוצא משכתב את מילות השיר חמדש, יפה הוא הנסיון עצוב מאד התוכן
אני אוסף את שירי ירושלים.
(הראשון הוא מאיר אריאל, ראה ערך ירושלים של ברזל)
[ליצירה]
אהבתי
יש פה עדינות ופואטיקה, למרות שאני בדר"כ לא חסיד של חריזה, כיוון שהיא מאלצת לשמור על משקל ותבנית ולפעמים אנו חוזרים על מילים או כותבים דברים מיותרים כדי להתאים את המשקל (שמי לב אם זה נמצא פה).גם בשיר הזה לא כל הזמן זה מוצלח, אך בכללי הוא ממש יפה ונוגע ללב, אהבתי בעיקר את הסוף, "עת תהיה לי לילות בהם התפללתי/ אהיה בשבילך אז ימים".
[ליצירה]
את יודעת מה מיוחד בבדיחה?
היא מגלה לנו את האמת מזוית מוזרה ולא מוכרת, אז אנו נבוכים, מסמיקים ואם היא באמת חזקה, אז כדי להתמודד, אנו צוחקים ואפילו נשפכים מצחוק.
למה כל ההקדמה הזאת?
היצירה הנפלאה הזאת שלך היא ממש לא בגדר בדיחה, להיפך זה כל כך עצוב ואמיתי ואיך זה שבתור ילדים אף פעם לא שמנו לב לצד הזה שלא סופר בעצם ורגע, מה באמת עלה בגורלם של הגמדים?
זה בא לידי ביטוי חזק יותר בסיפור של הגיבן מנוטרדם שבסרט באמת הדגישו את הכאב שלו על כיעורו וההכרעה המצערת שאם כל הרצון לשוויוניות אין מי שתאהב ותתחתן אם מכוער כמוהו!
מה שכן, בזמן האחרון עולים על המסך גם כל מיני סרטים אחרים כדוגמת "שרק" שבאים כניגוד גמור ושבירה של מוסכמות. יישר כח להם וגם לך על עצם העלת הבעיה למודעות ובצורה כל כך יפה דוקרת ומרגשת.
[ליצירה]
אני נפעם, איך לא ראיתי את זה עד כה?
קרבת יותר מדי מהר ויותר מדי קרוב, היית צריך לתת מרווח לצדדים להפנים אחד את השני ולאהבה לצמוח אך מה אני דן ומה אני מבין.
הבעה מושלמת!
[ליצירה]
שיר מעניין מאד
יש פה אמירה שלובשת צורות חדשות בכל משפט.
[הערה קטנה, במשפט הרביעי מהסוף- "לא היינו בודדים לבד", לדעתי, זה מיותר להכפיל את השורש בד"ד, תכתוב, 'לא היינו לבד', או 'לא היינו בודדים', וכבר המשפט הבא מפרש במה לא הייתם בודדים- (את אומרת גם אחרים בודדים), מקסימום תכתוב, לא היינו בודדים בבדידותינו, אך בודדים לבד, נשמע לא טוב.]