[ליצירה]
ואולי בעצם זהו העניין, האינסוף. השאיפה הלאה היא כל עניין השגת האלוקות, ותמיד חייבת להיות זו השאיפה. מהו יהודי העוצר במקום?
כן, ייתכן וגם אם נגיע לאותו עולם הבא יבוא זה שלאחריו ואליו נשאף. אז מה?
נהניתי והשכלתי.
ברוך שובך, בחורי!
-ישי-
[ליצירה]
מדהים.
ראיתי הרבה מהמשמעויות הסמויות שהכנסת בתיאורים הנפלאים שלך.
"בקרוע ים" - ים סוף אולי, ואולי ים החיים, קריעת הצלע?
אהבתי את "ריחות גן עד מהלכים עלי שלכת". מקסים. גם שתי האפשרויות לקריאה.
נהניתי, ושמחתי גם בשבילך.
בהצלחה בכל אשר תלך,
ותודה!
[ליצירה]
סליחה על זה שאני הורסת את הקונצנזוס, אבל היצירה לא מצאה חן בעיני.
המילים אמנם "גבוהות" אבל מתארות דבירם טריוויאלים - ללא מטרה אמיתית.
פספוס של יצירה בעיני.
[ליצירה]
את משפט הכותר וכן השיר שבא אחריו כתבתי בדרך לפגישה, המשפט אמנם נשמע נעים, נשמע מנחם, אך, יש בו גם מן המרירות, פגישות הן אמנם מתוקות, אך, הן דינים מתוקים. דין הוא דבר קשה, דין הוא בירור, בפגישות, אני מרגיש שהאישיות שלי מתבררת, אני מגלה מי אני ומה מתאים לי והתהליך הזה של הברור- של הדין מכאיב, הלב נפער, הדם נוזל והתחושה משכרת, האהבה משחקת בנו (דו משמעות!), היא מריחה דם טרי, היא יודעת איפה חם, איפה יש מה ללקק, מה ללהק, אנחנו מובלים בתווך, בסוף כל הברור הזה עוד נמצא מנוחה בנפש אוהבת ותומכת. בינתיים זה קשה, זה כואב, אך, אני בוחר בזה, כי סוף סוף, האהבה מתוקה למרות הכאב.
[ליצירה]
"טקס השכבה", עושים את יודעת למי?
לא נעים לכתוב כך על הבנות שלך, את לא רוצה להספיד אותם, נכון?
וכן כותבים 'אפסיק למצוץ' ולא יפסיק, הדוברת דוברת בבגוף ראשון ולא שלישי.
אבל בכללי הקטע מרגש ומזכיר לי בתים מבולגנים שנתקלתי בהם.
[ליצירה]
הו, ביבוש' סתיו...
מאין באה לך המוזה רה הזאת פתאום?
קראת ספר על בריגדה, חישגדה או גיורא?
משהי מהעיולת הראשונות?
לא נורא, זה מקורי ויחודי ואפילו יפיפה אך, לא רגיל ואני מבין את תגובתו החצופה של סופר אבל אני מוצא בזה בכל זאצ המון חן ואפילו הבנתי קצת ואיך אומרים- ישכויח'.
(ובעברית- המשך כך).
[ליצירה]
באמת מדהים.
את מצליחה להעביר לקורא במילותיך חוויה עמוקה של תחושות כמו אהבה וקשר בצורה מורכבת וחיה מאד (אני מסתבך במלים שלי , קשה לי לתאר את ההנאה ולהגדיר אותה אך, זה באמת משהו מיוחד, שתפי אותנו יותר!
[ליצירה]
איילה...
את בעיקר, קלעת לתחושות שליוו אותי בעת כתיבת השיר, השורה ההזויה הזאת (אני מודה), נכתבה מהחומרים הנ"ל, קריאת הצאן במרעה, הניגון/יבוב החסידי, ופשוט זעקה מלב שעלתה בי כשכתבתי זאת מזום מה בניסוח הזה, אפשר גם לחשוב אולי זה כינוי חיבה לאותה דמות נאדרת שעליה הדובר מקונן.
תודה לכולם על התגובות, אגב, יש לזה גם לחן נוגע ללב, כשאזכה להקליט אותו בע"ה, אכניס אותו גם לקטגוריה-מוסיקה.
[ליצירה]
חזק!
למרות הכל, אני לא אוהב את דחילו, אני יודע שהוא יוכל להציל אותי, אבל, הוא גם יכול לגרופ לי באמת לאבד את רחימו, את הריקוד שלו, את השמחה שלו, את העליצות ושחוק.