יש והעט הוא לי את לבקע אדמה עיקשת. לגלות אבדות. לכל עת- עטו ומילותיו, אתו והכוח האצור בו. עת לסדוק כלי חרס חפורים, עת להאבק בסלעים, עת להבלע בחול טובעני, עת לכסות בורות חשופים. העט הוא לפעמים את, למצוא בי סודות חבויים. תחת עששית חומה ואור מאובק הוא חופר במעמקים מילים עתיקות שנסתרו ואוצרות ובארות מים ושורשי צמחים עיקשים.