[ליצירה]
"צריך כל אדם לבקש ולחפש הרבה הרבה מאוד מאוד
אחר אבדותיו (שהן כל נקודותיו הטובות וחלקי קדושתו המיוחדים לו)
ובודאי בתוך אותו הזמן (של החיפוש) עובר עליו מה שעובר,
בפרט אבדותיו שעל פי רוב הם במקום מדבר ושממה, במקום תוהו ובוהו,
שמחמת זה האדם תועה כשה אובד ...
על כן מי שרוצה לחוס על נפשו,
כמה וכמה התחזקות הוא צריך לבלי ליאש עצמו מן הבקשה והחיפוש לעולם, יהיה איך שיהיה...
ואף על פי שאינו מוצא כלל,
צריך להאמין שבודאי מוצא הרבה על ידי הבקשה והחיפוש לבד,
כי היגיעה אינה נאבדת כלל,
כי אין רצון טוב שנאבד."
מתוך: עלים לתרופה (-מכתבי ר' נתן מברסלב לבנו) מכתב ס"ד.
שנזכה לחפש באמת ומתוך כך שה' ימציא לנו את אבדותינו...
[ליצירה]
וואוו.
מדהים-מדהים-מדהים.
ואפילו מפתיע,אני לא זוכרת אותך כותב בסגנון הזה, יש משהו חדש ורענן בצורת הכתיבה של הסיפור.
זה יפה שהצלחת לכתוב כ"כ טוב על עולם שהוא כביכול רחוק מעולמך. (כלומר-מתוך עיניו של ילד, ומתוך עיניה של בחורה רוקה..)
הכתיבה משכנעת, ונוגעת, ובאופן כללי- אהבתי.
קבל זאת כמחמאה- פתחתי ניק חדש (כי שכחתי את הסיסמה שלי..) רק כדי להגיב לך על היצירה..
ושוב, אהבתי...
המשך יצירה פורה!!
בתש.
[ליצירה]
ישי...
המושג "פתיחות" הינו לדעת להקשיב ולנסות להבין (גם אם לא תמיד מצליחים, אבל לפחות משתדלים), ולא דרישה מהאדם ה"פתוח" לשנות מעצמו ולהיכנס כ"פרוץ"...
אני תופס את הפתיחות דווקא כדבר מאוד חיובי, כדבר שמחזק ומבסס את התפישה והאופי ובאופן כללי את האדם, ומדי פעם, כשצריך ונכון הוא פותח לו דלת לשינוי.
פתיחות היא לא דבר קל, להיפך היא דבר קשה מאוד, ודורש עבודה מרובה. צריך במודע לנסות ולהקשיב באמיתיות, לדבר בנחת וברוגע, ולנסות להבין את הצד האחר, לאחר מכן כשסיים האחר את דבריו צריך לשקול אותם ורק אז לבחור אם לקבל או לא.
תחשוב על זה, תן לזה להיכנס אליך. אתה תופתע לאיזה דברים נפלאים זה גורם...
חג כשר ושמח!!!
[ליצירה]
לאיש התווים המיוחדים,
אכן, מסכים עם כל מילה. לא לפתיחות זו הייתה כוונתי. דיברנו על כך פעם - ושוב אחזור על דבריי. הכוונה לפתיחות שאחרי השקילה בפלס. לפעמים, ברוח מסויימת שאולי אינך מאמין בה, כל עצמיותי מכירה בסירחון שבדרך מסויימת, לאחר שהתוודעתי אליה ואל השקפותיה. יודע אני שהיא מתגמדת לשפלות נוראית, ואני דוחה אותה על הסף לאחר ההיכרות הקצרה. אנשים רואים זאת לפעמים כ"חוסר רצון להתנסות" או כ"דרך מחשבה חסרת עומק ומרחב" כשבעצם השיקולים היו עמוקים ביותר לאינסוף.
תודה לך.
[ליצירה]
[ליצירה]
יפה....
ודווקא ה"סגירות" הזו מאפשרת את החופש... או יותר נכון מעידה עליו. גם התוכן וגם הצורה מזכירים קצת את ריה"ל, לדעתי....
[ליצירה]
מתגעגעין היו בעשב השדה...
קסם על ים השיבולים -
עוד לא תמו כל פלאיך, ישי.
באביב שׂדך נשמע הצחוק
דרך נתיבי פריחה
בגדיש שירך
היו לוטפים
צהובים צהובים
בשלים בשלים
כורעים מעומס,
ומתוך ברכת גשמים
מתקדשת כחולת הרואי.
וככה הזמר לו שט... אלו פשוט ביטויים שאהבתי בך, ישי,
ועודני.
ים של תכלת
כּנרת
[ליצירה]
ולזכותי התגובה הראשונה...
הממ.. מעניין איפה שמעתי את השיר הזה כבר??
התמימות והחוזק מעורטלים - מתחבקים בשיר יחד דרך ילדה קטנה. מתחבר לי לעוד הרבה מקומות מהמסע.. בעיקר ליערות..
מזכיר לי דמעה
שזלגה,
שהתווספה לים,
לזכרם של הנרצחים.
תודה תודה לך ישי!! זה יפה ונוגע ונוגה.
אחי, שתהיה לך שבת שלום!! :)
שלך.
[ליצירה]
נחמד ביותר...
זורם כמו שצריך עם מסר יפה מאוד, שאותו כולנו חווינו...
הייתי מציע לך לא להירדם, אין זמן לזה.
ד"א, תוכל להסביר לי בשביל מה כל הצבעוניות? אין כל טעם לכך כחלק מהשיר, וזה לא מצעד הגאווה, אז אני אישית הייתי מסתפק בשחור...
בהצלחה!
[ליצירה]
יפה שאתה עומד על דעותיך, ומציג אותן ברבים.
לא אתווכח אתך על מה שאיני מסכים לו, כי זה לא המקום.
כתיבה ישירה וטובה.
הייתי אומר שזאת דעה יותר מאשר קטע - אבל איך שאתה רוצה.
תודה!
[ליצירה]
[ליצירה]
הממ... מעניין.
כתיבה טובה ותפאורה מהודקת.
השמש. בכל יום זורחת אותה שמש, ובכל יום היא שמש חדשה.
אז התפאורה משתנה, אך בעצם היא אותה תפאורה.
יפה!
תודה.
[ליצירה]
דב, זה מעולה!!!
אפרט מדוע:
* החרוזים שהכנסת לא מכבידים מדי על השיר, ומובילים אותך יותר מאשר מעמיסים עליך בקריאה. אתה לא מכריח אותם להיכנס, אלא משלב אותם ומתאים/מטעים (משורש ט'ע'מ') אותם לפי השיר.
* המעבר המקורי בין הבתים זוכה לשבח.
* הרגש!!! יש פה רגש עצום. אתה נותן לקורא להרגיש מה אתה כותב בעזרת תיאורים נהדרים.
* יש לך כתיבה מעולה ושפה מצויינת.
* הדרך המיוחדת שלך לסיים שיר, בהכפלת משפט או בשינוי קטן שלו, פשוט מיוחדת. מוסיפה המון...
רק משהו קטנטן הפריע לי:
* "...ומשם אל הדרך, ההולכת בדרכה אל העיר..." זה רק אני שלא הבנתי מה המשמעות של המשפט הזה? האם התכוונת לעשות זו מבחינה ציורית מאד או שפשוט לא שמת לב?
אה, אהדתי.
תודה!
[ליצירה]
יפה מאוד...
לטוות חיים. לסורגם במסרגות ארוכות על הברכיים.
להכניס את כל הבעיות, האהבות, השאלות לסוודר המחמם הזה.
הייתי משנה את הסוף ל-"בסריגהּ שלה" כדי שהסיום יהיה יותר מוצק ונעים.
תודה!
[ליצירה]
ואולי בעצם זהו העניין, האינסוף. השאיפה הלאה היא כל עניין השגת האלוקות, ותמיד חייבת להיות זו השאיפה. מהו יהודי העוצר במקום?
כן, ייתכן וגם אם נגיע לאותו עולם הבא יבוא זה שלאחריו ואליו נשאף. אז מה?
נהניתי והשכלתי.
ברוך שובך, בחורי!
-ישי-