מתקו לו רגבי נחל,
וחלוקי הפלגים
מטעמים לחיקו.
וילך בגאיות
וירוץ בהרים
והנה החולות
כחברים ותיקים.
והעצים שורקים
מנגינות ילדותו,
ושיחי הקוצים
כחיצים
בזרועו.
מתקו לו עננים אפורים
וריח הטל
בכרי הדשאים.
ואהבה בו פרחה
והצמיחה ורדים,
ואביבו דרך קשתו
בתאנים ותמרים.
שתקו לו,
לחשו לו
והוא –
להם.
קראו לו,
סִפרו לו
סודות
ארציהם.
מתקו לו רגבי נחל
וחלוקי הפלגים,
מתקו לו
סלעי ארץ הקודש
וזמר האדמה
לליבו מעדנים.
תגובות