היא שלחה זרים,
פרחי דם עוקצניים,
אל ראשו של הזאב
והטורף
שרד את הכאב.
וורדי אצבעותיה
נשלחו אל פרוותו
ואחזו בה בחוזקה,
מגרדים עור כקליפה.
וילל הכואב,
ובכה הדואב.
נחלצתי לעזרתה של החיה
בטבעות מילים
ומחרוזות שירה,
אך נתפסתי גם אני
בין השיחים
ששחו אליי דברי תנחומים
ועטפוני עלי פיפיות
כענני סערה.
זעקתי נותרה תלויה
בגרון הזאב,
שערי נקשר בשערו.
"הזהו מחיר התקווה?" שאל,
כשאחז הצמח האכזר
בליבו.
שפתיי נשרפו
ודבקה לשוני לחיכי,
אך ידעתי
את כמיהת הזאב
להפוך אויב
לאוהב.
תגובות