עם קול המנוע ורחש הצמיגים,

יוצאים בשיירה תחת חסות הכוכבים.

השקט היפה ושלוות החולות,

נהרסים על ידי זעם הבוכנות.

בין נצנוץ כוכב לפעולת מצבר,

מבטיחים אנו לעצמנו שלא נישבר.

וכך ממשיכים את דרכינו הארוכה,

לעזרת אחינו הגיבורים הנמצאים בצרה.

במרכז החושך ניצב עץ שיטה,

ומעליו, בתוך האפילה, ניצבת הלבנה.

מראות טבע כה תמימים וטהורים,

מתערבים עם אלפי לבבות מדממים.

ליל מכונות – שותקים יחד,

ליל השתיקות – בוכים יחד,

ליל הדמעות – כואבים יחד.

כשנסתמת הדרך והניסיונות נכשלים,

חוזרים בצער ונבלעים שוב בצללים.

אז מפלחת את הדממה חריקת הבלמים,

חריקת בכי על אחים ללא מעצורים.

ליל הכאב – מדממים יחד,

ליל הדמים – אוהבים יחד,

ליל האהבות – אנושיים יחד.

ליל מכונות.