כל כך נפלא להסתובב במרכז עיר הבירה בלילה. ללכת אחרי יום ארוך בסניף דרך כיכר ציון לתחנה המובילה ליעדך, לישיבה. ההרמוניה של הצבעים, הקולות, האנשים והריחות – משכרת. אתה חש, עמוק בפנים, את הכוח העצום הזורם מהמקום.
תחילה נכנסים לרחבת הכיכר, עם ה"תמהונים", התיירים, וכל שאר החבר´ה. פעמים הרבה כואב לך שהם חסרי מעש. יש הרבה מה להוסיף לעולם, ועם כוחות כמו שלהם... אפשר לשנות במהירות עצומה. הנסיונות להחזיר את הכוחות למסלולם המקורי מתחיל מריקודי ה"מלווה-מלכה" במוצאי השבתות עם שאר הסניפים ממחוז ירושלים. אין זו בושה להגיד שהשמחה הזו היא צורת הבילוי המועדפת עליך, וחבל שלא כולם רואים זאת כך. התזוזה האינסופית סביבך נעצרת. אנשים מחייכים, מתעניינים ושמחים יחד אתך. יש כאלה שאף מצטרפים למעגל הסוער. עכשיו שעון קיץ ואתה מצפה בקוצר רוח למוצאי השבתות המוקדמים. כל הכוחות שאינם מנוצלים, שנזרקים ונמעכים ברחוב כמו הכרטיסים של המועדונים עולים מעלה באותם מוצאי שבתות קדושים. ה"טראנסים" של חסידי ברסלב משתמשים גם הם באותם כוחות.
ממשיכים הלאה, לכיוון רחוב המלך דוד. החנויות הרבות מושכות אותך להכנס ולבדוק את הסחורה, אך הזמן דוחק. קבצנים ונגני רחוב עומדים בפינות שונות ומחפשים את האדם שיזרוק להם איזה מטבע, עדיף תייר אמריקאי – שיוותר על שטר. הבחור ה"היפי" מעלה שוב ושוב חיוך על הפנים עם הגיטרה האקוסטית החביבה שלו. שיריו, בנוסף לריקודי מלווה המלכה ולמוסיקה של חסידי ברסלב, מוציאים את העוצמה המרחפת באוויר עיר הקודש אל הפועל. מיתריו חודרים את הלב, ואתה זורק לעברו שקל או שניים. הוא מצידו ממשיך לנגן באקסטזה רוחנית מיוחדת. במודעה מעניינת נכתב על פתיחה של פאב אירי חדש בקרוב ברחוב שמאי. אפשר לקפוץ לכמה דקות לפאב, להינות מהמוסיקה הקצבית ולהסתלק כאילו לא היית. במורד אותו רחוב (שמאי) אפשר למצוא סמטאות המחביאות יקרות. יש כמה בתי קפה נחמדים פה ושם (בלי צורך להזכיר את "תמול שלשום"), ואפשר להעתיק ליומן אירועים מעניינים שמתרחשים באותו חודש. כל זאת אפשר לעשות, אך במועד מאוחר יותר.
כשכבר מגיעים לתחנת האוטובוס ועוזבים את גן-העדן הזה, ממשיכים לחשוב, הפעם בבהירות, תוך כדי בהייה ממושכת באספלט השחור. חושבים ומדמיינים את כל הכוחות האלה לעתיד לבוא. המשיח יחנה את חמורו ליד הבנק, בדיוק מעל לרחבת הכיכר, וירד במדרגות. כל מיני אנשים יאספו אליו ויחלו להקיפו בריקודים ושירים, לכרכר בקול ולהזיל דמעה. אור גדול - של קודש, של טהרה - יעלה מפיותיהם של בעלי השמחה. אבני הריצוף יסערו מרקיעות רגליהם של הרוקדים. האיזור יגעש וירעש בעוצמות שאין כדוגמתן. כל ההמולה הזו, האור, הצבע והאנשים, ינועו לאורך רחוב יפו, לעבר הר הבית. העולם כולו ידום, מצפה למעמד העצום. מעיינות של אש אלוקית יבקעו מכל לב יהודי ויבלעו באבן השתייה. העולם יתחדש, יתקנו כל השברים, ימלאו כל הסדקים ויתאחו כל הפצעים. מטף ועד זקנים, עם ישראל יגיע בהמוניו לצפות באירוע הזה, ויצאו לחוגגו ברחובות העיר העתיקה. משלא יימצא עוד מקום בתוך החומות, ימשיכו הנותרים את הצהלה בכבישים המקיפים את ההר. ה"היפי" ינגן שירי נשמה על במה גבוהה וכולם יסובבו על פי צלילי הגיטרה שלו...
אורות האוטובוס קוטעים את קו המחשבה ומחזירות אותך למציאות. אתה עולה, משלם, אומר תודה לנהג ומתיישב ליד בחור צעיר. אתה פותח תנ"ך ומתחיל לקרוא בשיר השירים בהטעמה. הילת קודש עבה אזי בוקעת מבין האותיות ועוטפת את גופך. הבחור מתעניין, מסתכל, מהסס. בחיוך, אתה שואל אותו אם רוצה גם הוא לשחות במלים העליונות האלה. אתם עוברים לאט על הפרק הראשון, פסוק אחר פסוק, נוגעים ברעיונות שונים. האוטובוס מגיע לכיכר בלי ששמת לב לזמן שחמק. אתם נפרדים בלחיצת יד, ורגליך נושאות אותך בלית ברירה למדרכה הקרה.
צחוק של אושר נפלט מפיך.
מעולם לא ידעת שכה קל
להחיש את הגאולה.
תגובות