על פני הרים
וארצות חורף חסרות סוף
אל אדמות חמות
הוא נסחף
כנדוד הציפורים.
בנקיקים עתיקים
הוא עוצר לנוח
ולגמוע ממי מעיין
שיבש כבר
בימי בראשית.
על פני חולות
ומדבריות
ממשיך הוא
את מסעו
ומשוחח חרישית
עם עופות הסתו.
בפריחת כלניות
הוא נושק לפני ילד
בתמימות מוכרת
ושלווה.
בידי אדם מונח
עולם הצעקות
בקרע
של דממה.
תגובות