איך מנתבים כוח כה עצום?
איפה שמים אותו כשאין בו כבר צורך עוד? ואם בכלל יש בו צורך...
למה הוא קיים בכלל? אני שואל את עצמי, ונסחף עם המוסיקה לזרם שאלות עצמיות חדשות.
מי אני? מה אני? למה אני?
אולי תגיד לי אתה, הרי אתה יצרת אותי!
מדוע אתה שותק? מלך העולם אילם?
אני יודע למה אינך פותח את פיך. הרי אין משמעות לקיומי. האין זה נכון, אבא?
מדוע הטבעת בי דבר בלי הסכמתי?
ואם יש משמעות לקיומי, אבי, אזי מדוע אינך מפסיק את התגלגלות חטאי?
אני רוצה אותה, את המשמעות! אני רוצה מטרה! בבקשה...
עכשיו, כשעיני אינן מכוסות, אני מבין שזה אתה, לכל אורך הדרך. אתה זה שעיכבתני, ואתה זה שהכאבת. אך מדוע אבי, מדוע?
הלא ביקשתי אליך להתקרב, ביקשתי לחיות את חיי כראוי ולקיים את שליחותי בלב שפוי, אך אותי רק הכשלת.
אז בשביל מה העוצמה הזו, אבא? ממה היא עשויה?
כן, אני יודע שאני שואל הרבה ומבין מעט, אך אם זו הבעיה, הנה אני מוכן, כאן, לפניך.
שלחני להריגה! הרי בטוח אבין יותר כשאהיה לפניך, הלא כך?
הסבר לי מדוע, מדוע הייתי צריך לחוות את הכאב?
אינך מקשיב, אני מדבר לעצמי...
לפחות הסבר לי דבר אחד, אבי, ליבי, נשמתי. איך זה שזה קורה לכולנו? מדוע אנו שונים?
הסבר לי זאת, ותן לי כוחות. כוחות חדשים, מסודרים, אותם אוכל לחלק לכולם. כוחות שיחליפו כוחות הרסניים.
ודע, כי אני נציג. נציג קבוצה גדולה. הנני נציג,
נציג בני הנעורים.
------------------------------------------------------------------
כמה דקות משיחה לילית עם ליבי...
תגובות