שני יסודות/ זלדה
הלהבה אומרת לברוש
כאשר אני רואה
כמה אתה שאנן
כמה עוטה גאון
משהו בתוכי משתולל.
איך אפשר לעבור את החיים
הנוראים האלה
בלי שמץ של טירוף
בלי שמץ של רוחניות
בלי שמץ של דמיון
בלי שמץ של חירות
בגאווה עתיקה וקודרת.
אילו יכולתי הייתי שורפת
את הממסד
ששמו תקופות השנה
ואת התלות הארורה שלך
באדמה, באויר, בשמש, במטר ובטל.
הברוש שותק.
הוא יודע שיש בו טירוף
שיש בו חירות
שיש בו דמיון
שיש בו רוחניות
אך השלהבת לא תבין
השלהבת לא תאמין.
כל כך רצתה האש
לעלות ולגדול
לעכּל ולאכול,
לירוק את השתיקה
בזעם.
לרקוד עם האילן,
לתופסו במחול הטירוף,
השיגעון.
למקצב השתיקה,
עיכּלה ואכלה,
השחירה הממסד
וכבתה.
והעץ?
העץ
היה מאושר.
---------------------------------------------------------------------------
נכתב לסדנת הכתיבה בהנחיית ניצן, בפורום.
תגובות