אל קברי אבות ירדתי
להריח ניחוח טהרה,
בין ארץ לשמים,
בין אדם
לאדמה.
נביעות כה רבות
של קדושה יתרה
ואני
כקליפת אגוז
בגרעין ההשתתה.
לא יכול
לשאת פניי
אל אחד מיסודות האומה;
הוא-
צור מפוסל
ואני-
אדמת לֶס בסערה.
אל קברי אבות ירדתי
להריח ניחוח טהרה,
בין ארץ לשמים,
בין אדם
לאדמה.
סלעים איתנים
וזרמים שוצפים וסוחפים
מסביבי
על עמודי התורה,
ורק סירתי
תקועה עוד
בימה יבשה.
ניסיתי לצאת,
ניסיתי לגעות בבכיה,
ניסיתי לחזור לכניסת המערה
אך ניסיונותיי
רק הובילוני
לתהום נשייה.
אל קברי אבות ירדתי
להריח ניחוח טהרה,
מרחקים גדולים
בין ארץ לשמים
אך מה מותר
האדם
מן האדמה?
--------------------------------------------------------------------------------------
בעקבות ביקור בעיר האבות, בבניין שנבנה מעל מערת הקבורה של אבות ואמהות האומה.
תגובות