תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
אוי רחל
תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
יפה מאוד!
שיר עם מסר עמוק ומובן, המועבר בכתיבה זורמת ויפה.
המשפט הסופי נותן מהלומה טובה, ומשאיר אותך מסופק.
לטעמי היית יכול לקצר קצת את השורות בבתים, בגלל שזה מתאים למבנה החרוזים שבחרת.
יפה מאוד!
[ליצירה]
אפשר לדלות מבין השורות שלך את האהבה לקדרות הזו, לברקים, לעירבוב הצבעים.
אני מסכים במשהו עם בעז, אך לדעתי יש להסתכל על השיר במשמעות הפשוטה שהוא מציג. המשוררת באה לספר כמה אינסוף יש בגרגרי האבק האלה, ברוח, בסדקי השמיים.
אני ממש רואה אותך פורשת את גופך על האדמה ורגביה, מתחננת לגאולה הפרטית הזו.
כמה טוהר ונקיות. "כשהנשמה מאירה..."
אולי הפשטות של השיר היא המקיימת כאן, אך ציפיתי לסיום קצת יותר מפתיע ומאתגר. בסה"כ, שיר נהדר.
תודה!
[ליצירה]
עמוק...
שיר מיוחד ביותר - ומקסים.
כתיבה מצויינת, ואיני צריך להוסיף על דברים שאמרתי לך בעבר.
יבואו הימים בהם השקיעה תהיה רק הקדמה
לאיילת השחר.
והחיבוק הגדול יגיע, אפילו אחרי הטביעה בעומק, והחניקה למוות...
התחיה.
תודה לך!
תגובות