לא ביקשתיך
שתלעיטיני
מן המר ממר
שבליבך.
לא ביקשתיך
שתלעיטיני
מן האש הצורבת
שבחובך.
גמעתי דמעותייך די,
כעת גמעי את
מדמעותיי.
ישי שור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ישי זה מקסים! התרגשתי לקרוא, כל הכבוד! [ליצירה]
- [ליצירה] מאד חכם ונועז! נסה לומר את זאת לבחורה ונראה אותך! הו אהבתי ועוד איך! אתה מתחיל להפתח כך אני אוהב אותך! חיים [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חזק [ליצירה]
- [ליצירה] את זה אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] חד כתער , צורב ובהיר כשמש. נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי רחל תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...." בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות! (ציון: מי אני שאחלק ציונים?) תודה, בועז [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... יפה תיארת את התחושה שאני בטוח שהרבה ממנו חווים. החרוזים שלך מוסיפים לקצב ולזרימה של הכתיבה העשירה, דבר מעולה. אני אשאל בפעם האחרונה: למה צבעוני? נחמד מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! שמח לראות שהגעת למסקנה הנכונה... בסופו של דבר. * אין כמעט חריזה. זרימה שנבלמה נשפכה לבסוף החוצה. נהדר! * כתיבה נפלאה. כל מילה שולחת מחט אל הלב ונוקבת בו חור קטנטן. אפשר פשוט להרגיש את רגשותייך! * סיום טוב שבנוי בעזרת חרוז. חרוזים בסוך בד"כ הולכים טוב כי שם כבר אין צורך בזרימה. * מחשבות חורפיות... מתפשטות מקצות האצבעות הקפואות אל המוח הרדום. השילוב בין השניים לרגש עצום. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] קישורים מעניינים בין הבתים של משחקי מלים קטנים. רק גשם, רק חורף. תמיד טוב, להרגיש את העוצמה הזו לידך, בתוכך. טפטף עוד ועוד, אל תפסיק. יפה! תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. מעלה זכרונות... עיר של טהרה. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] "בתי עצבת" אהבתי את הביטוי. לשקוע בזכרונות לא תמיד דבר טוב... אף כי יש לשמרם, ולנגוע בהם מדי פעם. שיר נפלא. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] חבל שעולמינו נהיה כזה... פשוט נפלא וכואב בו זמנית. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. אטול לי את הרשות לנתח, כפי ראות עיניי והבנת שכלי הדל: ----------------------------------------------------------- הכותבת בשירהּ "יד סולדת" מתארת את הקשר בין אדם לתורתו, בהשפעת חג השבועות, שהינו חג מתן תורה וחג הקציר. שני אלמנטים אלה - תורה וקציר החיטים - משולבים יחד בפעולה של "אפיית תורה", כאפיית הלחם (שהוא תוצר החיטים). כמו כן, התורה נמשלה ללחם. הכותבת בחרה להראות את המבט האישי שלה על חג השבועות וההשתתפות שלה בו. לפי הכותרת של השיר אפשר כבר להבין בתחילה שיש כאן ריחוק מסויים מדבר חם (ואח"כ מתברר - קדוש) שהאדם וידו אינם מורגלים בו. בית א': אפיית התורה, כאפיית הלחם (כפי שהזכרתי). החום שאינו גבוה ואינו נמוך מסמל את הלהט הפושר לאורהּ של תורה והמבט הנייטרלי על לימוד התורה. האפייה היא בעצם התהליך האחרון לפני קבלת התוצר המושלם, והציפייה לקבלת התוצר כנראה אינה גבוהה. יכול להיות ש"חום בינוני" מראה על זהירות של השלבים האחרונים כדי לא להרוס את התורה. למרות הזהירות - התורה נאפית קרעים-קרעים. אינה מושלמת. אינה "טובה לאכילה". אולי כבר מתחילה הוכנסה התורה לתנור קרועה ולא מוכנה לאפיה. במקרה כזה יש אולי ניגוד למה שהזכרנו בתחילה - הכותבת כ"כ להוטה כבר להינות מן התורה שאינה שמה לבה למעשיה. התורה הקרועה מרמזת על חטא העגל ושבירת הלוחות. הכותבת מקבלת תוצר שבור וקרוע מכיוון שחטאה, אולי. הכותרת "יד סולדת", מקבלת מירב משמעותה כאן ובסיום, כאשר המושג "יד סולדת" משומש במשנה ובתלמוד כדי להראות על דבר חם מאוד, שאין היד יכולה לגעת בו. הכותבת מנסה להמחיש עד כמה התורה "חמה" בשבילה (למרות שחיממה אותה על חום נמוך), ועל כן אינה יכולה לגעת בתורתה ולתקן את הקרעים שנוצרו בה. בית ב': בבית זה הכותבת שוב מקשרת את התורה לפעולת הכנת הלחם, אך "קופצת" כמה שלבים אחורה, לשלב הקציר. הקציר מעיד על כניסה קרובה של חג השבועות, ושיש להתכונן אליו התורה "מוכנה". הקוצרים הם האנשים האחרים המתכונננים לחג ומכינים את תורתם. הכותבת עומדת בין הקוצרים שתורתה כבר בידה, אך טבולה בחומץ. למרות שהיא הקדימה את כולם בחיפזונה (רמז לפסח מצרים), תורתה כבר "החמיצה" והתקלקלה. ההטבלה של התורה בחומץ, המסמל דבר רע, יכולה להיות עקב החום של התורה. כדי שיד הכותבת לא תסלוד בתורתה, היא טבלה אותה בחומץ, בדברים רעים וחיצוניים, כדי שתוכל לאחוז בה. תורתה הפכה למעין דבר טמא. שוב, יש כאן תורה שאינה שלמה, שאינה חלק מהאינסוף. ה"נתחים" מעלים אסוציאציה של סיפור "פילגש בגבעה", ושוב מכניסים את עניין הטומאה והחטא. בית ג' וסיום: עירוב דמות הפונה אל הכותבת. מיד עולה הקשר שבין השיר למגילת רות, שבעיקרה הדמויות של רות ובעז - בעל השדה. סיפור מגילת רות גם הוא קורה בזמן קציר חיטים. הדמות רואה את "עוניה" הרוחני של הכותבת ואת תורתה שאינה תורה, ומאירה לה שישנם עוד קשרי תורה, עוד אלומות של אור אלוקי שאפשר ליטול מן השדה ולאפות מהן לחם (שהרי לעניים נותרו לקט, שכחה ופאה). אפשר לעזוב את הורה שהחמיצה ולקחת לשבועות תורה חדשה. הדמות השנייה מבקשת לעזור לכותבת ולהנחות אותה בהכנת התורה - "בואי נטלנו" "נתפור לנו...". בניגוד לקרעים ולנתחים, הדמות השנייה מבקשת לעבוד בדקדוק על הכנת התורה ולתפור לאט לאט כל חלק לפני האפייה. בסיום השיר הכותבת כבר ממהרת ללכת ולעזוב את השדה עם תורתה הישנה והחמוצה. רחיצת הרגליים נהוגה כשנכנסים למקום קדוש, וכאן ה"מקום" הינו חג השבועות. היא אינה שומעת לאחרים הקוראים לה שתורתה אינה מתאימה ויש לעמול על התורה ולתופרה, וישר יוצאת מן השדה. רחיצת הרגליים היא גם עניין של טומאה וטהרה, ועולה אירוניה - איך ייתכן שהכותבת מכינה עצמה לקבלת תורה ורוחצת רגליה כשתורתה הישנה החמיצה מחטאה? רחיצת הרגליים באה בקשר לסלידת הידיים כדי להדגיש עד כמה הכותבת אדישה למעשיה. היא רחצה את ידיה כבר כשאפתה את הלחם מרוב חומו, ועכשיו רוחצת היא את רגליה ועוזבת מפני חום התורה הסובב אותה, אך אינה בודקת מהו מקור החום אלא מתעלמת ומגנה על עצמה מפניו. תיאור רחיצת הרגליים מזכיר את המלאכים הבאים אל אברהם - הוא מבקש מהם לרחוץ את רגליהם מחשש לעבודה זרה. ----------------------------------------------------------- אין צורך לומר שאהבתי. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד... את מיטיבה לתאר רגשות כדברים מוחשיים הסובבים אותנו אליהם אנו נכלאים/מהם אנו בורחים וכו'. כתיבה חביבה בהחלט! קצת הפריעו לי המילים בתוך הקווים. מה ה"הדגשה" הזו אמורה להביע? הזדהיתי עם העיקרון של "השיגעון המבוים". מרגיש בדיוק כך. זיוף. את קצת בורחת מהתיאור של המקום... אבל זה תלוי בקיצור והארכת השיר, וזה נתון לבחירתך. בטח הכל כך בגלל שזהו מסע חפוז... יפה מאוד! תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] או... לאמא שלי יש ציור (בצבעי מים) ממש דומה... זה ממש חמוד. ומקצועי. תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] צה"ל קורא לך, משורר. לך תפציץ במלים. כתיבה יפה וקצבית. לפעמים יש להחליף עיסוקים כדי לרענן הרגלים ישנים וטובים. תודה! [ליצירה]
תגובות