תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
אוי רחל
תמרור: קשה לי עם הדרישה של הבית האחרון. קפץ לי מול הפרצוף (סליחה, מול ה"פנים") משפט בסגנון "מה ששנוא עליך...."
בכל זאת נגעה בי הצעקה שמשתמעת מהשיר: "אני קיים!" שימי-לב... אני פה. סימן: אין מה לעשות המילים שלך פועלות!
(ציון: מי אני שאחלק ציונים?)
תודה,
בועז
[ליצירה]
מאוד מצמרר...
אך יפה, עם כל זאת.
קצת צרם לי השימוש החוזר במילה "אך" בזמן כ"כ קצר (למרות שיש מעט הבדל ביניהן).
הכתיבה שלך ראויה להיות מוצגת בפני גדולי המשוררים.
בהצלחה, ותודה לך!
[ליצירה]
שוב ושוב... מקסים.
אני בטוח שלא הפנמתי את כל הרעיון, אך מה שכן הבנתי יושב מאד טוב בתא הקטן הזה הנקרא מוחי.
תיאורים נפלאים, ושפת תמימות משונה. כתיבה מצויינת.
הייתה לי מעט בעיה עם שניים מהבתים והמבנה שלהם. קצת קשה לקרוא כשהמשפט נקטע בפסיק באמצע שורה קצרה, וכשמלים הקשורות במלים אחרות לא מופיעות באותה שורה. טעמי שלי, החלטה שלך.
הייתה לי בעיה עם הסיום, אך אני מניח שדעתי לא נוחה עליי בגלל שלא הבנתי מספיק. בינתיים, קבלי V.
פעם, הייתי נסיך קטן,
פעם, ידעתי לאהוב.
תודה!
[ליצירה]
המון זמן שלא ראינו אותך פה. האמת, שאני בעצמי לא ראיתי את עצמי פה המון זמן, אבל כנראה שהייתי רשום לעדכונים בדף היוצר שלך וקיבלתי הודעה לדוא"ל...
אם כי אי עדיין לא מצליח להחליט בדיוק אם העשן הוא העשן ההוא או משהו אחר, אין ספק שלכולם מתישו נכנס העשן לראש ומטשטש. והרבה מתפללים להיות שלמים אתו, כן. ואולי אני רק יכול עכשיו להצטרף לתפלה שלך.
רוצה להקיא... שזה מזכיר לי אנרוקסיה קצת. אנורקסיה רוחנית, אולי. אהבת הכליון האדיר שלוחש מילים של חשך, מילים חמוצות-מתוקות ויפות כל כך.
לפעמים כדאי לשתוק מול כל הבלאגן. יש בלבולים שיפה להם השתיקה. לא כי אין מה לומר, אלא כי השתיקה אומרת הרבה יותר: יש משהו מעבר לכל מה שאוכל להביע, ואני מסוגל לקבל גם אותו ע"י הענוה.
השיר כתוב טוב. הייתי מוסיף פה ושם קישוטים מליציים כאלה, אבל נדמה שרצית לבוא בחדות - אז ניתן לך.
תודה,
ישי
תגובות