שלום בבואה,
איש אש
מה שלומך?
האם ידעת, תאום,
אני
הוא אתה.
והנחלים
הזורמים-בוערים בזרועותיך
גם בי הם קרושים,
מכונסים באבנים,
בבזלת.
והעשן
הפורץ מעליוני החדרים
בליבך,
את עיניי הוא צורב
אל מול עיניך.
והרוח,
הרוח הנושבת
ומפעמת בדפנות גופך,
גם את דלקתי
היא מלבה.
איש אש,
איש שנאה,
הידעת?
הקול הלוחש,
המבקש,
מעמקי נשמתך יצא.
איש להבה,
איש כעס,
עד מתי תטה אוזנך
לבלוע רעש?
הס!
אקרא לך שוב
בין צרחות הרוח.
שקט!
הגיעה שוב העת,
זמנך לנוח.
תגובות