[ליצירה]
נכון ואמיתי!
לפעמים אנחנו כלכך עסוקים בדברים שרחוקים ממנו כך שאנו שוכחים ממה שקרוב, כלפי כל דבר!
זה קורה למשל כשאתה מכיר חברים חדשים, לפתע אתה שוכח קצת מהחברים שקרובים אליך....
או שלפעמים אנחנו עסוקים בלפנטז איך כשנגדל נלך לעזור ולעשות מצוות, ואנחנו שוכחים שגם עכשיו פה קרוב יש עוד הרבה מה לעשות!!
"קל לשנות את העתיד אבל קשה לחיות בהווה!!"
[ליצירה]
סיפור טוב, טוב מאד
אבל אפשר לשפר, הרבה מאד.
דבר ראשון (ואני לא מאמין שאני אומר את זה) - תוריד את הסוגריים. על חלק מההערות ניתן לוותר לגמרי, חלק כדאי להשאיר בעיבודים שונים... (על הרוב עדיף לוותר...).
דברשני - הסוף. לך על משהו חזק וסופני.
"ברגע אחד, השופטים הבינו שהתחושה הקשה ביותר, אינה אלא חוסר התחושה, הריקנות המכאיבה בתוך הלב, שחש אדם שאכזבו אותו, או יותר מכך- שאכזב את היקר לו. "
כל זה לדעתי מיותר ודי מובן גם בלי שתסביר את זה (מאותה סיבה שלא אמורים להסביר בדיחה, כך גם לא אמורים להסביר מעוררי רגשות אחרים)
סיים את זה באבחה אחת קצרה וקולעת.
שוב - בגדול הסיפור טוב מאד. סוג הסיפורים הקלאסים שנשארים בזיכרון.
[ליצירה]
תודה
תודה על התגובות.
נחמד לשמוע מה חושבים, במיוחד כי זה סיפור ראשון שלי.
טובי- חלק מהסוגריים חביבים עלי מאד, אבל חלק היו מיותרים- שיניתי טיפה.
ובקשר לסוף- יש בזה משהו (אני שונאת שמסבירים בדיחות). אולי עכשיו זה קצת יותר חזק.
ערוגה- אכן גם אהבה יכולה להיות קשה. לדעתי השילוב בינהם- אדם קרוב יקר ואוהב שמאכזב- אין יותר כואב. (סליחה על הסיום הלא-אופטימי)
חורף-נעים,
גולי
[ליצירה]
מ-ד-ה-י-ם!!
אפשר לקחת מהסיפור המון מסרים ומחשבות!
השילוב בין האהבה והאכזבה באמת נכון!!!
"ואין מכאוב ואין עוד פחד, אין אהבה שלא פוגשת ייאוש"(שרון הולצמן- סיכוי קלוש....)
כליל החורש...
נ.ב.
ולקפטן פיקרד- אני שמעתי שהילדה אכזבה התאבדה כבר....
כליל החורש....
[ליצירה]
מדהים!
פשוט נהנתי מ-א-ו-ד- מהקריאה, ראיתי פעם בעיתון משהו דומה שניקרא: ארץ הרגשות, דיברו על משהו שפעם הם שיחקו שם מחבואים והשקר צף על המים, והשאיפה טיפסה על הר, ופעם האהבה התחבאה מאחורי שייח וורדים, ואז השיברון לב(אם אני זוכרת נכון..) דחף על אהבה את הוורדים והיא נפצעה בעיניה...ומאז האהבה היא עיוורת..נכון יפה?
בכל מקרה אהבתי מאוד את יצירתך גולי...
[ליצירה]
המליצו לי לפתוח ולראות
יצירה עם מעל 100 תגובות
שרשור ארוך, למי יש כוח
לבלבל כה את המוח?
אך כשמצאתי את הזמן
לקרוא כמעט כל תגובה כאן
גיליתי שזהו שרשור
שיספק שעת בידור.
אותי הרוב פה לא מכירים,
כי לא פרסמתי סיפורים.
אך בכל זאת, אם מותר-
אוסיף פה עוד חרוז קצר.
רמזו פה לבלעם,
קהלת, וישעיהו גם.
ונתר לי לשאול, איך כאלו נביאים
נבאו בלי טיפת חרוזים!?
משהו יודע? זה ממש מציק!
איך קהל יכלו להחזיק??
ובלי חרוזים ובלי שטויות,
נבאו כאלו נבואות!
ולמתחילי השרשור, וכמובן-
מ. פרחים ומר עמירם:
הרשו לי לברך אתכם
על שיא חדש פה, בזכותכם.
מי שלא ראה שרשור זה עד עכשיו-
לא ראה שרשור הזוי מימיו.
[ליצירה]
שכוייח רו!
אפילו שכבר ראיתי, היה לי ממש כיף לקרוא שוב ולהיזכר גם בדוד סימון וגם בירושלים. אכן חומר למחשבה לימים אלו... כמו שכבר אמרתי לך- אני ממש אוהבת את הסוף של הדוד, כמו של ר' עקיבא.
שנצליח להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו ולא רק בחתונות!
[ליצירה]
לגל המגיבים-
קודם כל תודה על התגובות.
ולעניין עצמו-
זה באמת משהו שהוא בין משפט לדיון להרהור. סתם שמתי ב"במשפט אחד" כי זה פשוט כך (משפט אחד)
אתם (שיר, כלנית, פלוני)- צודקים במידה מסוימת, אבל אני בכל זאת מוצאת שזה מטריד. קשה לי לחשוב שאנחנו מחפשים כל הזמן מה המטרה שלנו בעולם- ובאים ואומרים לנו שעצם המצאותנו פה היא לא אידיאלית וכל מה שנעשה, עד כמה שהוא טוב (יפשפש במעשיו) הוא רק בדיעבד- טוב, אם כבר נתקעתם פה, אז...
וגם מסקרן אותי- אם לי היה יותר נוח לולא שמו אותי פה בעוה"ז- גם לעולם היה יותר נוח בלעדי? זה די מדכא לחשוב ככה.
אה, ועוד הארה קטנה- אם אתם מגיבים לי, אני "את" ולא "אתה".
שבת שלום:)