[ליצירה]
נכון ואמיתי!
לפעמים אנחנו כלכך עסוקים בדברים שרחוקים ממנו כך שאנו שוכחים ממה שקרוב, כלפי כל דבר!
זה קורה למשל כשאתה מכיר חברים חדשים, לפתע אתה שוכח קצת מהחברים שקרובים אליך....
או שלפעמים אנחנו עסוקים בלפנטז איך כשנגדל נלך לעזור ולעשות מצוות, ואנחנו שוכחים שגם עכשיו פה קרוב יש עוד הרבה מה לעשות!!
"קל לשנות את העתיד אבל קשה לחיות בהווה!!"
[ליצירה]
סיפור טוב, טוב מאד
אבל אפשר לשפר, הרבה מאד.
דבר ראשון (ואני לא מאמין שאני אומר את זה) - תוריד את הסוגריים. על חלק מההערות ניתן לוותר לגמרי, חלק כדאי להשאיר בעיבודים שונים... (על הרוב עדיף לוותר...).
דברשני - הסוף. לך על משהו חזק וסופני.
"ברגע אחד, השופטים הבינו שהתחושה הקשה ביותר, אינה אלא חוסר התחושה, הריקנות המכאיבה בתוך הלב, שחש אדם שאכזבו אותו, או יותר מכך- שאכזב את היקר לו. "
כל זה לדעתי מיותר ודי מובן גם בלי שתסביר את זה (מאותה סיבה שלא אמורים להסביר בדיחה, כך גם לא אמורים להסביר מעוררי רגשות אחרים)
סיים את זה באבחה אחת קצרה וקולעת.
שוב - בגדול הסיפור טוב מאד. סוג הסיפורים הקלאסים שנשארים בזיכרון.
[ליצירה]
תודה
תודה על התגובות.
נחמד לשמוע מה חושבים, במיוחד כי זה סיפור ראשון שלי.
טובי- חלק מהסוגריים חביבים עלי מאד, אבל חלק היו מיותרים- שיניתי טיפה.
ובקשר לסוף- יש בזה משהו (אני שונאת שמסבירים בדיחות). אולי עכשיו זה קצת יותר חזק.
ערוגה- אכן גם אהבה יכולה להיות קשה. לדעתי השילוב בינהם- אדם קרוב יקר ואוהב שמאכזב- אין יותר כואב. (סליחה על הסיום הלא-אופטימי)
חורף-נעים,
גולי
[ליצירה]
מ-ד-ה-י-ם!!
אפשר לקחת מהסיפור המון מסרים ומחשבות!
השילוב בין האהבה והאכזבה באמת נכון!!!
"ואין מכאוב ואין עוד פחד, אין אהבה שלא פוגשת ייאוש"(שרון הולצמן- סיכוי קלוש....)
כליל החורש...
נ.ב.
ולקפטן פיקרד- אני שמעתי שהילדה אכזבה התאבדה כבר....
כליל החורש....
[ליצירה]
מדהים!
פשוט נהנתי מ-א-ו-ד- מהקריאה, ראיתי פעם בעיתון משהו דומה שניקרא: ארץ הרגשות, דיברו על משהו שפעם הם שיחקו שם מחבואים והשקר צף על המים, והשאיפה טיפסה על הר, ופעם האהבה התחבאה מאחורי שייח וורדים, ואז השיברון לב(אם אני זוכרת נכון..) דחף על אהבה את הוורדים והיא נפצעה בעיניה...ומאז האהבה היא עיוורת..נכון יפה?
בכל מקרה אהבתי מאוד את יצירתך גולי...
[ליצירה]
שלום רו!
פעם שעברה שקראתי את השיר השני חשבתי שהוא מוזר ולא ברור. אומנם חלקו עדיין קצת לא מובן לי, אבל הפעם כל כך נהנתי לקרוא אותו, במיוחד את הסוף! איך מתחשק לי עכשיו לרוץ יחפה עם חליל על חול המדבר...
[ליצירה]
סליחה-
סליחה אם זה קטנוני, אבל נראה לי שמי שאמר את המשפט שציטטת בהצלחה לא היה עמנואל קאנט אלא רנה דקארט.
לגבי בקטע עצמו- רבים כבר דיברו על כך שבני אדם המציאו את המושג של אלוקים מתוך צורך פנימי מסוים. אבל אני חושבת שזה הפוך- מתוך זה שבאמת קיים אלוקים- נוצר לנו צורך פנימי בו.
[ליצירה]
תודה
תודה על התגובות.
נחמד לשמוע מה חושבים, במיוחד כי זה סיפור ראשון שלי.
טובי- חלק מהסוגריים חביבים עלי מאד, אבל חלק היו מיותרים- שיניתי טיפה.
ובקשר לסוף- יש בזה משהו (אני שונאת שמסבירים בדיחות). אולי עכשיו זה קצת יותר חזק.
ערוגה- אכן גם אהבה יכולה להיות קשה. לדעתי השילוב בינהם- אדם קרוב יקר ואוהב שמאכזב- אין יותר כואב. (סליחה על הסיום הלא-אופטימי)
חורף-נעים,
גולי
[ליצירה]
אהבתי.
איכשהו תמיד יש לי מצברוח טוב כשאין תחנון. יש את התקופות הנחמדות כמו ניסן או עכשיו, ויש את הימים באמצע כלום כמו פסח שני, והכי הכי כיף כשיום שני או חמישי ופתאום יש איזה מישהו שהתחתן לאחרונה שמציל את כולם.
בקיצור, העלת חיוך על שפתיי :)