.jpg)
"כי שמך צורב את השפתיים..." מבט ממזרח
ישי שור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] האהא, זה מזכיר לי את הטיול שלי לקנדה, בו לקחתי תמונות בעיקר של עננים בצורות שונות, הזכיר לי קצת את פוו הדוב וחברו מנסים למצוא דמויות מסתתרים בין העננים :D [ליצירה]
- [ליצירה] זה טוב. השילוב בין הכותרת לתמונה. מזכיר לי את הנוף מהמושב שלי. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] בצילום כאן, זה צורב בעיניים, נורא כהה אצלי. אבל לא קשה לדמיין את היופי. שנה מתוקה, ישי. [ליצירה]
- [ליצירה] אם אשכחך ירושלים - (אלפיים שנה לא צרב את השפתיים עד שבאה הגברת חמישים מיליון ...) [ליצירה]
- [ליצירה] נשיקת שרף בין אדמה לשמיים ובאמצע ירושלים [ליצירה]
- [ליצירה] זה נותן לי תחושת ריחוף כזו, שאי אפשר להסביר.... ב"הצלחה בהמשך דרכך! [ליצירה]
- [ליצירה] סתיו! (חביבי אביבי, זה לא עליך, אל תקח קשה (-; ) שירייך נהדרים... המשיכי! תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] איפה הוא, באמת? מקסים! בניית השורות מזרימה את הכתיבה בצורה כמעט מושלמת, ושפתך נהדרת. רעיון לשיר המועבר בדרך סיפורית מעט. קלילות יפה. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] באמת רעיון עצום ומסר ענק. חשוב מאוד, ועל כן תודה לך. כתיבה יפה להפליא! [ליצירה]
- [ליצירה] הכמיהה הטבעית והחזקה ביותר של הנשמה - אל המקור שלה. רואים דרך המלים היפות והכתיבה הטובה את הנשמה המפעמת והאקטיבית שלך, את הרוחניות הגוברת. זה עושה לי כ"כ טוב כשאנשים מפנים את כל כולם אל הבורא, אל נפלאותיו. כשאתה רואה את עצמך כחלק מהמארג האחיד של הבריאה, אתה בעצם מתמזג עם הבורא בכבודו ובעצמו. "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך...". שתזכי להרבה אהבה כזו, ושתחזי באהבתו אליך. נהניתי ואהבתי. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. יופי שרק אתה יכול להכניס לאתר שלנו. כישרון. המשך לצייר ולפרסם! תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי! אהבתי מאוד... כתיבה נהדרת... ואכן, הלוואי ותפילה זו תתגשם. יפה! (אגב... אפשר להגדיל/להקטין את הכתב ב"אקספלור" שלכם ע"י לחיצה על "View/[מה שזה לא יהיה בעברית]" ואז על "גודל טקסט [Text Size]". הגודל המומלץ הוא הבינוני, והוא אמור להיות ברירת המחדל. בהצלחה!) [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מעולה. * הרעיון על הדרך לכתיבה מתבטא נהדר ומשלים את עצמו בסוף (בשני מימדיו). אחד הדברים שאהבתי מאד. * החריזה קצת הפריעה לי שוב. זה לא זורם כמו בד"כ. * הכתיבה שלך משולבת בשפה נפלאה, כרגיל, וכל אלו יאמרו לשבחך. שכוייח! * הסוף היה בנוי היטב. אולי בפני עצמו הוא היה מאבד מערכו, אבל יש לו שני רעיונות המנחים אותו. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! אני מרשה לעצמי לנתח: השיר מתבסס כמטאפורה על הסיפור המיתולוגי הידוע של פרספונה, שנלקחה ע"י האדס אל השאול ולמרות שהוחזרה לאמהּ - דמטר, אלת האדמה, התבואה והפריון - חוזרת אליו מדי שנה בגלל גרעיני הרימון שזרע בתוכה כדי שתמלא געגועים אליו. בחודשים שחוזרת פרספונה למעמקי האדמה דמטר משביתה את היבול ומקפיאה את האדמה. כך נוצרו החורף והסתיו. השיר מתרחש בתקופת האביב / קיץ, כאשר דמטר שמחה ונותנת את ברכתה לאדמה. הרקע בשיר גם הוא אביבי בהתאם לזמן - סביונים (המקושרים תמיד לשמחת האלה היוונית), ורוח. המטרה ה"סמויה" בשיר היא לביקור בארצות הגולה שבהן הוצאו להורג ששה מליון יהודים ע"י הנאצים. כאן בא גם ניגוד מסויים: סמל הגויים החיצוני והיפה כנגד מסורת האבות הנוקשה וחסרת הסוף, שתתואר בהמשך השיר. הכותבת מתקשה להבין את אלוקיו של הדורות הקודמים לה, ומדוע עשה מעשים כגון השואה. הזקנה של דמטר מוזכרת בבית הראשון כדי להזכיר את פגעי העבר. דמטר מכירה את תחושת העזיבה - של בתהּ - לארץ השאול, למוות. ביד חזקה - בכוח, בעוצמה, כנגד רצונה. יש כאן גם הרמז ליציאת מצרים, "ביד חזקה ובזרוע נטויה", לסמל שוב את הריחוק שבין שני המסורות - עם ישראל ומצרים (גם הם עובדי אלילים), ואת העזיבה. המסע המוכר של נערים אל מחנות ההשמדה מתואר בחלק השני של הבית הראשון. הכותבת יוצאת כדי לראות את המקום בו נספו הוריו של סבהּ. לא רק זה, אלא גם כדי לנסות למצוא את הממשות בקיום אלוקיו של סבהּ. 67 השנים הם השנים מאז המלחמה ועד היום. הסב נותר, הוריו נספו והכותבת נותרה "מפוזרת" בדעתה ובהבנתה. בבית השני הכותבת מודה בקיומו של אלוקי היהודים כנגד "דמטר" מכיוון שכל הדורות שלפניה האמינו בו, אף שעברו דברים קשים ממנה והכירו את אלוקי הגויים ואת יופיים.. בסוף הבית יש הרמז למשה והסנה, להתגלות האלוקית. הכותבת מראה שהקב"ה התגלה אליה בדרך כלשהי, והיא נשבתה בלהבתו, בנשמתה. יש גם קישור לאש המשרפות. אולי זה היה הסימן. בבית השלישי הכותבת ממשיכה למרות התמסרותה לאלוקים של אבותיה להמשך ליופי של אלוקי הגויים, לתרבותם, ומסמלת זאת בכתיבה סתמית, מתוך הרגל אולי, של החודש הלועזי / אזרחי בראש יצירתה. יש כאן הרגשה שהכותבת ויתרה גם על המנהג הנפוץ להזכיר את שם ה' בראש הדף. ------------------------------------------------------------- איי... ממש אהבתי. שלוש הערות: לא הסתדרה לי החלוקה של המשפט שעשית בסוף הבית הראשון: כמו אפר הוריו בביצות ופיזר --- אותי עמוק מדי. נראה לי שעדיף להוריד את ה"ופיזר" שורה אחת מטה. זה מקשה מאוד על הקריאה. המילה בסוף הבית השני היא, ואֻכּל, כמו "והסנה איננו אכל", כן? ומהו בדיוק הצירוף "נשוכת פרפרים"? אני תמיד מתפעל מרמת הקישור שלך למיתולוגיות ולשאר אגדות ולכמות הידע שלך בנושאים. הרעיונות שלך מוצלחים בצורה מטריפה... כשכתבת "מאי" זה גם הזכיר לי את מאי מהמומינים. חשבתי אולי להכניס את זה לניתוח, אבל זה קצת מצחיק. גם היא ילדה אביבית ופורחת כזו. תורמת לאווירה האביבית שצבעת בשיר, בכל אופן. אימנת אותי קצת בספרות, תודה, ותודה על יצירה מדהימה! נהניתי! [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד ביותר. אהבתי את הכתיבה והזרימה הקצבית... נסה לשחרר את שמחה וששון בכוח. עכשיו פורים! (וזה בטח לא נעים להשאר בארון) תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד ביותר... זורם כמו שצריך עם מסר יפה מאוד, שאותו כולנו חווינו... הייתי מציע לך לא להירדם, אין זמן לזה. ד"א, תוכל להסביר לי בשביל מה כל הצבעוניות? אין כל טעם לכך כחלק מהשיר, וזה לא מצעד הגאווה, אז אני אישית הייתי מסתפק בשחור... בהצלחה! [ליצירה]
תגובות