.jpg)
"כי שמך צורב את השפתיים..." מבט ממזרח
ישי שור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] האהא, זה מזכיר לי את הטיול שלי לקנדה, בו לקחתי תמונות בעיקר של עננים בצורות שונות, הזכיר לי קצת את פוו הדוב וחברו מנסים למצוא דמויות מסתתרים בין העננים :D [ליצירה]
- [ליצירה] זה טוב. השילוב בין הכותרת לתמונה. מזכיר לי את הנוף מהמושב שלי. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] בצילום כאן, זה צורב בעיניים, נורא כהה אצלי. אבל לא קשה לדמיין את היופי. שנה מתוקה, ישי. [ליצירה]
- [ליצירה] אם אשכחך ירושלים - (אלפיים שנה לא צרב את השפתיים עד שבאה הגברת חמישים מיליון ...) [ליצירה]
- [ליצירה] נשיקת שרף בין אדמה לשמיים ובאמצע ירושלים [ליצירה]
- [ליצירה] זה נותן לי תחושת ריחוף כזו, שאי אפשר להסביר.... ב"הצלחה בהמשך דרכך! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... מבין את הרגש כ"כ. בא לך לתרום לי מעט? חסר לי... מזל שאין לי תמונות, ולא מרקע. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הדימוי המקורי של הרגש המלווה כל יוצר. יש קצת הסתייגויות מהתוכן פה ושם, אך זה נתון לשיפוט עצמי של כל אחד. * הפעם החריזה פחות הפריעה לי, וזאת מכיוון שהיא התאימה. הבית הראשון והאחרון הם דוגמא טובה לבתים טובים ללא חריזה מיוחדת. אני מבין שהחריזה היא מה שמלווה אותך, אבל בד"כ אתה צריך לתפוס פיקוד על הרעיון... * כתיבה יפה מאוד, כרגיל. בהצלחה עם הלהבה, והיזהר שלא תתפשט ותשרוף חלקים משפיותך... תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] אחד החביבים, מעלה גיחוח, בכל עת ובכל שעה. השילובים המוזרים שלך חביבים עוד יותר... בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי! אהבתי מאוד... כתיבה נהדרת... ואכן, הלוואי ותפילה זו תתגשם. יפה! (אגב... אפשר להגדיל/להקטין את הכתב ב"אקספלור" שלכם ע"י לחיצה על "View/[מה שזה לא יהיה בעברית]" ואז על "גודל טקסט [Text Size]". הגודל המומלץ הוא הבינוני, והוא אמור להיות ברירת המחדל. בהצלחה!) [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט ואמיתי... מרגיש בדיוק, אבל בדיוק כמוך. הכתיבה הזורמת שלך והחריזה (הנאה!) מוסיפים נפח עצום. יפה! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר!!! אהבתי את היצירה הזאת מאוד, בגלל כמה סיבות: 1) אני אוהב את הדימוי הזה מאוד. הוא כ"כ נכון ותואם את מהלך החיים... 2) כתבת בצורה נהדרת את הרגש והשלמת אותו במטאפורה. יפה ביותר! 3) הקפיצות של השורות נותנות גם תחושה מסויימת לשיר... מדהים! [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. אטול לי את הרשות לנתח, כפי ראות עיניי והבנת שכלי הדל: ----------------------------------------------------------- הכותבת בשירהּ "יד סולדת" מתארת את הקשר בין אדם לתורתו, בהשפעת חג השבועות, שהינו חג מתן תורה וחג הקציר. שני אלמנטים אלה - תורה וקציר החיטים - משולבים יחד בפעולה של "אפיית תורה", כאפיית הלחם (שהוא תוצר החיטים). כמו כן, התורה נמשלה ללחם. הכותבת בחרה להראות את המבט האישי שלה על חג השבועות וההשתתפות שלה בו. לפי הכותרת של השיר אפשר כבר להבין בתחילה שיש כאן ריחוק מסויים מדבר חם (ואח"כ מתברר - קדוש) שהאדם וידו אינם מורגלים בו. בית א': אפיית התורה, כאפיית הלחם (כפי שהזכרתי). החום שאינו גבוה ואינו נמוך מסמל את הלהט הפושר לאורהּ של תורה והמבט הנייטרלי על לימוד התורה. האפייה היא בעצם התהליך האחרון לפני קבלת התוצר המושלם, והציפייה לקבלת התוצר כנראה אינה גבוהה. יכול להיות ש"חום בינוני" מראה על זהירות של השלבים האחרונים כדי לא להרוס את התורה. למרות הזהירות - התורה נאפית קרעים-קרעים. אינה מושלמת. אינה "טובה לאכילה". אולי כבר מתחילה הוכנסה התורה לתנור קרועה ולא מוכנה לאפיה. במקרה כזה יש אולי ניגוד למה שהזכרנו בתחילה - הכותבת כ"כ להוטה כבר להינות מן התורה שאינה שמה לבה למעשיה. התורה הקרועה מרמזת על חטא העגל ושבירת הלוחות. הכותבת מקבלת תוצר שבור וקרוע מכיוון שחטאה, אולי. הכותרת "יד סולדת", מקבלת מירב משמעותה כאן ובסיום, כאשר המושג "יד סולדת" משומש במשנה ובתלמוד כדי להראות על דבר חם מאוד, שאין היד יכולה לגעת בו. הכותבת מנסה להמחיש עד כמה התורה "חמה" בשבילה (למרות שחיממה אותה על חום נמוך), ועל כן אינה יכולה לגעת בתורתה ולתקן את הקרעים שנוצרו בה. בית ב': בבית זה הכותבת שוב מקשרת את התורה לפעולת הכנת הלחם, אך "קופצת" כמה שלבים אחורה, לשלב הקציר. הקציר מעיד על כניסה קרובה של חג השבועות, ושיש להתכונן אליו התורה "מוכנה". הקוצרים הם האנשים האחרים המתכונננים לחג ומכינים את תורתם. הכותבת עומדת בין הקוצרים שתורתה כבר בידה, אך טבולה בחומץ. למרות שהיא הקדימה את כולם בחיפזונה (רמז לפסח מצרים), תורתה כבר "החמיצה" והתקלקלה. ההטבלה של התורה בחומץ, המסמל דבר רע, יכולה להיות עקב החום של התורה. כדי שיד הכותבת לא תסלוד בתורתה, היא טבלה אותה בחומץ, בדברים רעים וחיצוניים, כדי שתוכל לאחוז בה. תורתה הפכה למעין דבר טמא. שוב, יש כאן תורה שאינה שלמה, שאינה חלק מהאינסוף. ה"נתחים" מעלים אסוציאציה של סיפור "פילגש בגבעה", ושוב מכניסים את עניין הטומאה והחטא. בית ג' וסיום: עירוב דמות הפונה אל הכותבת. מיד עולה הקשר שבין השיר למגילת רות, שבעיקרה הדמויות של רות ובעז - בעל השדה. סיפור מגילת רות גם הוא קורה בזמן קציר חיטים. הדמות רואה את "עוניה" הרוחני של הכותבת ואת תורתה שאינה תורה, ומאירה לה שישנם עוד קשרי תורה, עוד אלומות של אור אלוקי שאפשר ליטול מן השדה ולאפות מהן לחם (שהרי לעניים נותרו לקט, שכחה ופאה). אפשר לעזוב את הורה שהחמיצה ולקחת לשבועות תורה חדשה. הדמות השנייה מבקשת לעזור לכותבת ולהנחות אותה בהכנת התורה - "בואי נטלנו" "נתפור לנו...". בניגוד לקרעים ולנתחים, הדמות השנייה מבקשת לעבוד בדקדוק על הכנת התורה ולתפור לאט לאט כל חלק לפני האפייה. בסיום השיר הכותבת כבר ממהרת ללכת ולעזוב את השדה עם תורתה הישנה והחמוצה. רחיצת הרגליים נהוגה כשנכנסים למקום קדוש, וכאן ה"מקום" הינו חג השבועות. היא אינה שומעת לאחרים הקוראים לה שתורתה אינה מתאימה ויש לעמול על התורה ולתופרה, וישר יוצאת מן השדה. רחיצת הרגליים היא גם עניין של טומאה וטהרה, ועולה אירוניה - איך ייתכן שהכותבת מכינה עצמה לקבלת תורה ורוחצת רגליה כשתורתה הישנה החמיצה מחטאה? רחיצת הרגליים באה בקשר לסלידת הידיים כדי להדגיש עד כמה הכותבת אדישה למעשיה. היא רחצה את ידיה כבר כשאפתה את הלחם מרוב חומו, ועכשיו רוחצת היא את רגליה ועוזבת מפני חום התורה הסובב אותה, אך אינה בודקת מהו מקור החום אלא מתעלמת ומגנה על עצמה מפניו. תיאור רחיצת הרגליים מזכיר את המלאכים הבאים אל אברהם - הוא מבקש מהם לרחוץ את רגליהם מחשש לעבודה זרה. ----------------------------------------------------------- אין צורך לומר שאהבתי. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] עוצמתי ויפה. מדהים איך שהצלחת להכניס את העוצמה של המסר לשיר בעל כמה מילים פשוטות. כתיבה נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] תיאורים יפים ביותר את נותנת בכתיבתך הנהדרת... אך אבדתי קצת בניסיון למצוא את הנושא בכל השיר, או את המסר... חביב ביותר! [ליצירה]
- [ליצירה] דימויים חזקים במיוחד... הכתיבה שלך מצויינת. תודה! [ליצירה]
תגובות