.jpg)
"כי שמך צורב את השפתיים..." מבט ממזרח
ישי שור
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] האהא, זה מזכיר לי את הטיול שלי לקנדה, בו לקחתי תמונות בעיקר של עננים בצורות שונות, הזכיר לי קצת את פוו הדוב וחברו מנסים למצוא דמויות מסתתרים בין העננים :D [ליצירה]
- [ליצירה] זה טוב. השילוב בין הכותרת לתמונה. מזכיר לי את הנוף מהמושב שלי. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] בצילום כאן, זה צורב בעיניים, נורא כהה אצלי. אבל לא קשה לדמיין את היופי. שנה מתוקה, ישי. [ליצירה]
- [ליצירה] אם אשכחך ירושלים - (אלפיים שנה לא צרב את השפתיים עד שבאה הגברת חמישים מיליון ...) [ליצירה]
- [ליצירה] נשיקת שרף בין אדמה לשמיים ובאמצע ירושלים [ליצירה]
- [ליצירה] זה נותן לי תחושת ריחוף כזו, שאי אפשר להסביר.... ב"הצלחה בהמשך דרכך! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נפלא ועמוק (הייתי חייב לצלול לתוכו חמישה פעמים כדי לתופסו, וגם זה חלקית). * החרוזים לא דובקים בתבנית, וזה עוד סימן המראה על יכולתך לשלוט עליהם בטבעיות. יפה! * התוכן... רציתי לכתוב שהבנתי, אבל לא ממש. רסיסים מחכמת השיר הגיעו למפרצי. אולי תוכל להאיר עיניי? * סיום חזק דיו. נהדר. עוד יצירה נפלאה מבית היוצר של אדון העונות. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד מאוד... כתיבתך מאוד מרשימה, דבר שכבר כתבתי, אם איני טועה. את המסר פחות הפנמתי... מהי המטאפורה? הממ... אנסה לחשוב על זה. אולי יפול לי האסימון. נהדר! תודה לך! [ליצירה]
- [ליצירה] חבל. חבל שראיתי זאת רק עכשיו. נהדר... יש לך כתיבה מעולם אחר, מלים עוצמתיות. את שוזרת ביטויים מקוריים ואמיתיים. לא פלא שהבטן מתהפכת ומבקשת עוד. אהבית במיוחד את "אולי זה מכיוון שאינך כלי, ואין בך גם סדקים לפתוח, עיניך מלאות בשחור משל עצמן, ואין בהן מקום לנצנוץ שלי." אוצר גנוז... אולי הבחור פשוט מתכסה בגלימה חד פעמית. אולי התחפושות שלו יותר חזקים מהשמש שלך, מסוגלים לבלום. אולי גם בחור כזה, שמפחד מאורות גדולים, אינו ראוי שיכיל אותם. את בהחלט אור. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] כמו כולם: יפה, אבל כואב- כ"כ. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] בועה, בועה, ועוד אחת. יפה! מסמל את ההתנשאות של רבים והשכחה, את העולם האמיתי, את הניתוק. היו מעט דברים שהפריעו לי, אך אני לא בטוח שברצוני לפרסמם. אפרט, אם תרצי, בפרטי. רעיון יפה.... ביצוע נחמד מאד! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. נפלא. תיאור רומנטי מקסים. כתיבה מעולה. סיום מהמם. עשית לי את היום, דב! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא. סיום מעולה. אהבתי ממש את הרעיון. תני לרגש לפרוח. מה רע בהתאהבות? רסני אותו כשצריך. אף אחד לא אמר שצריך לכבול את הלב. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! מזל טוב! כתיבה מעולה וחריזה מהנה... שתזכה להמשך חיים משמעותיים ומלאים, מנוצלים עד הסוף!!! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. משפט מחץ סופי... אהבתי. כתיבה מעולה וחריזה קצבית ומתאימה להפליא. שיר יפה מאוד... תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! אני מרשה לעצמי לנתח: השיר מתבסס כמטאפורה על הסיפור המיתולוגי הידוע של פרספונה, שנלקחה ע"י האדס אל השאול ולמרות שהוחזרה לאמהּ - דמטר, אלת האדמה, התבואה והפריון - חוזרת אליו מדי שנה בגלל גרעיני הרימון שזרע בתוכה כדי שתמלא געגועים אליו. בחודשים שחוזרת פרספונה למעמקי האדמה דמטר משביתה את היבול ומקפיאה את האדמה. כך נוצרו החורף והסתיו. השיר מתרחש בתקופת האביב / קיץ, כאשר דמטר שמחה ונותנת את ברכתה לאדמה. הרקע בשיר גם הוא אביבי בהתאם לזמן - סביונים (המקושרים תמיד לשמחת האלה היוונית), ורוח. המטרה ה"סמויה" בשיר היא לביקור בארצות הגולה שבהן הוצאו להורג ששה מליון יהודים ע"י הנאצים. כאן בא גם ניגוד מסויים: סמל הגויים החיצוני והיפה כנגד מסורת האבות הנוקשה וחסרת הסוף, שתתואר בהמשך השיר. הכותבת מתקשה להבין את אלוקיו של הדורות הקודמים לה, ומדוע עשה מעשים כגון השואה. הזקנה של דמטר מוזכרת בבית הראשון כדי להזכיר את פגעי העבר. דמטר מכירה את תחושת העזיבה - של בתהּ - לארץ השאול, למוות. ביד חזקה - בכוח, בעוצמה, כנגד רצונה. יש כאן גם הרמז ליציאת מצרים, "ביד חזקה ובזרוע נטויה", לסמל שוב את הריחוק שבין שני המסורות - עם ישראל ומצרים (גם הם עובדי אלילים), ואת העזיבה. המסע המוכר של נערים אל מחנות ההשמדה מתואר בחלק השני של הבית הראשון. הכותבת יוצאת כדי לראות את המקום בו נספו הוריו של סבהּ. לא רק זה, אלא גם כדי לנסות למצוא את הממשות בקיום אלוקיו של סבהּ. 67 השנים הם השנים מאז המלחמה ועד היום. הסב נותר, הוריו נספו והכותבת נותרה "מפוזרת" בדעתה ובהבנתה. בבית השני הכותבת מודה בקיומו של אלוקי היהודים כנגד "דמטר" מכיוון שכל הדורות שלפניה האמינו בו, אף שעברו דברים קשים ממנה והכירו את אלוקי הגויים ואת יופיים.. בסוף הבית יש הרמז למשה והסנה, להתגלות האלוקית. הכותבת מראה שהקב"ה התגלה אליה בדרך כלשהי, והיא נשבתה בלהבתו, בנשמתה. יש גם קישור לאש המשרפות. אולי זה היה הסימן. בבית השלישי הכותבת ממשיכה למרות התמסרותה לאלוקים של אבותיה להמשך ליופי של אלוקי הגויים, לתרבותם, ומסמלת זאת בכתיבה סתמית, מתוך הרגל אולי, של החודש הלועזי / אזרחי בראש יצירתה. יש כאן הרגשה שהכותבת ויתרה גם על המנהג הנפוץ להזכיר את שם ה' בראש הדף. ------------------------------------------------------------- איי... ממש אהבתי. שלוש הערות: לא הסתדרה לי החלוקה של המשפט שעשית בסוף הבית הראשון: כמו אפר הוריו בביצות ופיזר --- אותי עמוק מדי. נראה לי שעדיף להוריד את ה"ופיזר" שורה אחת מטה. זה מקשה מאוד על הקריאה. המילה בסוף הבית השני היא, ואֻכּל, כמו "והסנה איננו אכל", כן? ומהו בדיוק הצירוף "נשוכת פרפרים"? אני תמיד מתפעל מרמת הקישור שלך למיתולוגיות ולשאר אגדות ולכמות הידע שלך בנושאים. הרעיונות שלך מוצלחים בצורה מטריפה... כשכתבת "מאי" זה גם הזכיר לי את מאי מהמומינים. חשבתי אולי להכניס את זה לניתוח, אבל זה קצת מצחיק. גם היא ילדה אביבית ופורחת כזו. תורמת לאווירה האביבית שצבעת בשיר, בכל אופן. אימנת אותי קצת בספרות, תודה, ותודה על יצירה מדהימה! נהניתי! [ליצירה]
תגובות