נשיקה לְדוּבִּי ונשיקה לאבא
אך אמא
רחוקה, שומרת.
אבא לא, איני מרשה לך לבכות
עכשיו. כי עכשיו
שמחים.
דובי אומר ששמחים.
דובי אינו.
אבא לא, איני רוצה שתבכה
עכשיו. כי הנה
עכשיו – גם אני לא בוכה.
דובי יחזור, אתה
תראה, אבא.
אבא אינו.
איני מבקשת לבכות עכשיו
ולעולם לא.
דובי אמר שלא יפה לבכות.
אני חושבת שבכית יפה,
אבא. שלחשת בין דמעותיך
שאני נסיכונת עם
הצמה שאמא קלעה לי ליום ההולדת.
לחשת את אהבתך.
איפה אתה?
הצמה אינה.
הבגדים הסירו אתם את הדמעה היחידה.
דובי,
אני מצטערת,
אך נזכרתי
באמא שהייתה מקלחת
ומתחבקת חזק חזק בגופי המעורטל.
כשצרחו, בכיתי אבל
חלש חלש שאף אחד לא ישמע.
אמא, אני באה
לחתום גם בלחייך נשיקה.
----------------------------------------------------------------------------------
ז' באב התשס"ז, יום שישי למסע לפולין. מיידנק, בעקבות תא הגזים
תגובות