[ליצירה]
"צריך כל אדם לבקש ולחפש הרבה הרבה מאוד מאוד
אחר אבדותיו (שהן כל נקודותיו הטובות וחלקי קדושתו המיוחדים לו)
ובודאי בתוך אותו הזמן (של החיפוש) עובר עליו מה שעובר,
בפרט אבדותיו שעל פי רוב הם במקום מדבר ושממה, במקום תוהו ובוהו,
שמחמת זה האדם תועה כשה אובד ...
על כן מי שרוצה לחוס על נפשו,
כמה וכמה התחזקות הוא צריך לבלי ליאש עצמו מן הבקשה והחיפוש לעולם, יהיה איך שיהיה...
ואף על פי שאינו מוצא כלל,
צריך להאמין שבודאי מוצא הרבה על ידי הבקשה והחיפוש לבד,
כי היגיעה אינה נאבדת כלל,
כי אין רצון טוב שנאבד."
מתוך: עלים לתרופה (-מכתבי ר' נתן מברסלב לבנו) מכתב ס"ד.
שנזכה לחפש באמת ומתוך כך שה' ימציא לנו את אבדותינו...
[ליצירה]
וואוו.
מדהים-מדהים-מדהים.
ואפילו מפתיע,אני לא זוכרת אותך כותב בסגנון הזה, יש משהו חדש ורענן בצורת הכתיבה של הסיפור.
זה יפה שהצלחת לכתוב כ"כ טוב על עולם שהוא כביכול רחוק מעולמך. (כלומר-מתוך עיניו של ילד, ומתוך עיניה של בחורה רוקה..)
הכתיבה משכנעת, ונוגעת, ובאופן כללי- אהבתי.
קבל זאת כמחמאה- פתחתי ניק חדש (כי שכחתי את הסיסמה שלי..) רק כדי להגיב לך על היצירה..
ושוב, אהבתי...
המשך יצירה פורה!!
בתש.
[ליצירה]
ישי...
המושג "פתיחות" הינו לדעת להקשיב ולנסות להבין (גם אם לא תמיד מצליחים, אבל לפחות משתדלים), ולא דרישה מהאדם ה"פתוח" לשנות מעצמו ולהיכנס כ"פרוץ"...
אני תופס את הפתיחות דווקא כדבר מאוד חיובי, כדבר שמחזק ומבסס את התפישה והאופי ובאופן כללי את האדם, ומדי פעם, כשצריך ונכון הוא פותח לו דלת לשינוי.
פתיחות היא לא דבר קל, להיפך היא דבר קשה מאוד, ודורש עבודה מרובה. צריך במודע לנסות ולהקשיב באמיתיות, לדבר בנחת וברוגע, ולנסות להבין את הצד האחר, לאחר מכן כשסיים האחר את דבריו צריך לשקול אותם ורק אז לבחור אם לקבל או לא.
תחשוב על זה, תן לזה להיכנס אליך. אתה תופתע לאיזה דברים נפלאים זה גורם...
חג כשר ושמח!!!
[ליצירה]
לאיש התווים המיוחדים,
אכן, מסכים עם כל מילה. לא לפתיחות זו הייתה כוונתי. דיברנו על כך פעם - ושוב אחזור על דבריי. הכוונה לפתיחות שאחרי השקילה בפלס. לפעמים, ברוח מסויימת שאולי אינך מאמין בה, כל עצמיותי מכירה בסירחון שבדרך מסויימת, לאחר שהתוודעתי אליה ואל השקפותיה. יודע אני שהיא מתגמדת לשפלות נוראית, ואני דוחה אותה על הסף לאחר ההיכרות הקצרה. אנשים רואים זאת לפעמים כ"חוסר רצון להתנסות" או כ"דרך מחשבה חסרת עומק ומרחב" כשבעצם השיקולים היו עמוקים ביותר לאינסוף.
תודה לך.
[ליצירה]
[ליצירה]
יפה....
ודווקא ה"סגירות" הזו מאפשרת את החופש... או יותר נכון מעידה עליו. גם התוכן וגם הצורה מזכירים קצת את ריה"ל, לדעתי....
[ליצירה]
מתגעגעין היו בעשב השדה...
קסם על ים השיבולים -
עוד לא תמו כל פלאיך, ישי.
באביב שׂדך נשמע הצחוק
דרך נתיבי פריחה
בגדיש שירך
היו לוטפים
צהובים צהובים
בשלים בשלים
כורעים מעומס,
ומתוך ברכת גשמים
מתקדשת כחולת הרואי.
וככה הזמר לו שט... אלו פשוט ביטויים שאהבתי בך, ישי,
ועודני.
ים של תכלת
כּנרת
[ליצירה]
ולזכותי התגובה הראשונה...
הממ.. מעניין איפה שמעתי את השיר הזה כבר??
התמימות והחוזק מעורטלים - מתחבקים בשיר יחד דרך ילדה קטנה. מתחבר לי לעוד הרבה מקומות מהמסע.. בעיקר ליערות..
מזכיר לי דמעה
שזלגה,
שהתווספה לים,
לזכרם של הנרצחים.
תודה תודה לך ישי!! זה יפה ונוגע ונוגה.
אחי, שתהיה לך שבת שלום!! :)
שלך.
[ליצירה]
טוב מאוד. מעולה אפילו. שזירה של סיפורו של משה רבינו בסיפורי מעשיות שונים. אחד מהסיפורים היפים ועשירי השפה שקראתי.
הסיום באמת קצת מוריד ציפיות. לא מובן בדיוק מה תפקידו של הנהר. הוא נמצא במצב מסויים של פרודוקס - הוא אמור להגן על המגדלור, והמגדלור אמור להעיר אותו, וכשהמגדלור נפגע גם הנהר נפגע. היה כאן משהו שפספסתי?
יפה שקישרת לציורה של מיבלאש.
תודה!
[ליצירה]
[ליצירה]
נחמד מאד!
נהניתי...
הבית האחרון באמת הרשים אותי.
מצטער, אין לי יותר מדי מה להגיד על רמת הכתיבה. היא טובה מדי בשבילי.
תודה!
[ליצירה]
חזק ביותר.
סיום מעולה.
התבגרות... כך זה. היית רגיל לבועה הסגורה שלך. כל כך מעט אפשרויות ורצון אחד: לשרוד. כשמגיעה ההתבגרות הבועה מתפוצצת וצריך לחשוב כבר בפעם הראשונה במה להיאחז כדי לא ליפול. והאפשרויות כה רבות...
אז במה תבחרי?
כתיבה מצויינת.
תודה!