עוד צרחה אחת לסיום. סופה העגום של אחת ללא כלום. דבר לא ירְשָה, רק לי היא מרשה, לכתוב את ספר חייה, המשתקפים בעיניה, אומרות:
"הדרכים הביאוני לכאן
לכן אשאר.
לא אדרוש הרבה-
מעט חיבה, לא יותר
ועתה, אחוז בידיי
תמוך בעצמותיי (העייפות מכדי לכתוב )
וכתוב אתה את שיריי
שירת חיי, העומדים להיגמר"
הנה, אתמוך בגופי, מסתובבת סביבי, מהלכת על שברי המילים, מַכתיבה משפטים, סופים לא ברורים, סיפורים הסותרים חייה של "אחת ללא כלום".
הס! שמעו את חריקת העט על הדף, עבר משויף, שִרשוּר מזויף, עלה נידף- ברוח פרצים של אחר צהריים.
שעת סיום קרבה ובאה. הנה, אגיש ארוחה אחרונה, מפית לבנה, מור ולבונה
ולבסוף- הצעקה. צעקה אחרונה של "אחת ללא כלום".
תגובות