[ליצירה]
הרגשה מוכרת..
החכמה היא לא "לשרוד"להגיע לסוף באחרוני הכוחות,
ולומר-עברנו גם את זאת,למרות הרצון המובן של לשרוד בזה העולם,אפשר לנסות פשוט כל רגע של חיים לייעל לחיות ולהנות,ולא להתעסק במחשבות של סרק על הסוף שבו נאמר-סוף סוף-עברנו גם את זה-השאלה היא איך עברנו ואיך יכולנו לעבור..
אהבתי..
רק טוב!
מיכל
[ליצירה]
יש משהו כנה ואמיתי בסיום השיר
לפעמים אנו פוגשים אנשים
שיוצרים בנפשנו בולענים
הכאב וההשפלה שאנו חווים בגללם
בגלל המראות שהם מציבים מול פנינו באכזריות
שהשתקפותנו ,השתקפותם ואפילו השתקפות המציאות בהן מעוותת.
שגורמים לנו להרגיש מנוצלים בגלל שהסרנו את המגננות הטבעיות וניצבנו כעירומים בנוכחותם ולידם
אנחנו נשבעים (ובצדק!) (?) (!) לא נסלח ולא נשכח
ומוסיפים קללות בלב, ובע"פ, מייחלים לרעתם.
אך אם הייתי ידידך הייתי ממליץ לך
לסלוח לו כיוון שיחד עם הסליחה מגיעה הגם ההשלמה
אוחזת בידה של השלווה.
ודלתות חדשות יוכלו להפתח מבלי שיחסמו אותם מטעני העבר.
[ליצירה]
יוגי, נפלאתה תגובתך. מבין את המקום הכואב, מזדהה, מגלה אמפתיה, ועם זאת מציע דרך בריאה להתגבר, להתחדש, למחול, להפתח אל השלווה, האהבה, מבלי שיחסמו זאת מטעני העבר.
נהדר אתה.
נהדרת הרוח הנושבת ממך.
(ככה זה כשמודטים בשטח)?
ואת יפעתי, כתבת כל כך טוב ונוגע, את יודעת שהייתי אומרת את מה שאמר יוגי, אנחנו הרי כבר מכירות, אז הוא חסך לי פי שניים מלים, כי אני לא יודעת לתמצת ולקלוע בול באחת...
ואצלי, הרוח משנה תכופות את כיוונה,
הרבה בשלכת
ותמיד נושבת
אוהבת
כּנרת
הא לך יקירתי, קוים ורצועות של אור |לב|
[ליצירה]
מקסים!! הזכיר לי במקומות מסויימים את "שיר השירים"... יפה כל כך! "וליבך בליבי גואה". אהבתי מאוד את הסיום- נוקב, ועם זאת משאיר מקום לדמיון...
יש לך כישרון אדיר!
[ליצירה]
תעזבו את הבחור במנוחה...שיכתוב כמו שהוא מבין ורוצה אני לא מבינה למה יש תמיד התקהלות של ביקורת מסביבו...
בכל מקרה שי-כמו שאומרים לא משנה מה מדברים עליך...העיקר שמדברים עליך...(סוג של מחמאה...)
[ליצירה]
וואו....זה מנולוג מקסים..אהבתי את החיבור הזה ובמיוחד את "מציפות לי את עינייך" שזה ממש מדהים בעיניי...
אך לא הבנתי את הסוף..."הבדידות שלך"...אם תוכל להסביר זה נורא ישמח אותי...
מיפעת.