יפעת, את מרשה לי להשתמש במלים הללו? (בלי לגלות שזה ממך). זה בדיוק מה שהרגשתי ולא מצאתי מלים פשוטות כמו: אני אוהבת, בחיוך, ולהודות שעם
כל הצער
יש פער.
והגשר? היכן הוא?
שבוע רך ואוהב
קבלי את הזדהותי המלאה..
התחברתי לתחושה ובדרך כלל אני "כועסת" כשיש קטעים כל כך קצרים אבל הקטע הזה היה לעיניין..עם הפשטות והאמת שבו..
לפעמים אנחנו זוכרים את מה שהרגשנו וכל כך רוצים לשמר את התחושה אבל האמת היא שהפער כבר נפער...והאדם שמולנו הוא לאו דווקא האדם שאהבנו..(ואולי אנחנו לא האדם שהוא אהב?!)
[ליצירה]
יפעת, את מרשה לי להשתמש במלים הללו? (בלי לגלות שזה ממך). זה בדיוק מה שהרגשתי ולא מצאתי מלים פשוטות כמו: אני אוהבת, בחיוך, ולהודות שעם
כל הצער
יש פער.
והגשר? היכן הוא?
שבוע רך ואוהב
[ליצירה]
קבלי את הזדהותי המלאה..
התחברתי לתחושה ובדרך כלל אני "כועסת" כשיש קטעים כל כך קצרים אבל הקטע הזה היה לעיניין..עם הפשטות והאמת שבו..
לפעמים אנחנו זוכרים את מה שהרגשנו וכל כך רוצים לשמר את התחושה אבל האמת היא שהפער כבר נפער...והאדם שמולנו הוא לאו דווקא האדם שאהבנו..(ואולי אנחנו לא האדם שהוא אהב?!)
[ליצירה]
זה לא מרגיש אותו דבר,עינב, המיוחד הוא שכל אדם כל כך מיוחד אין תחליף-יש משהו אחר במקום...
תאספי את הכוחות לא להתעסק בשאלות האלה אין להן סוף...זה רק יזיק לך...תסתכלי קדימה....
[ליצירה]
מהמם ממש....! זה מוכיח כל כך הרבה השיר הזה
מוכיח שיש סיכוי עוד להתחבר וזה מתחיל בין אנשים יחידים,בודדים (כמוך וכמו ה"שמוצניקית"...)
לא צריך לחכות שמשהו גדול יקרה שיאחד את כולם כי זה לא יקרה...כל הכבוד לך"דוסית" עשית קידוש שם שמים על ידי הטיול הזה באמת!אני מקוה שכל מי שקורא את המונולוג הזה יפיק ממנו את המיטב....
תגובות