ודוקא עכשיו כשהכל רגיל
משהו מרגיש שונה
אולי זה מה שחיפשנו תמיד
פשוט להיות
ואולי זה מה שבעצם מפחיד
וגורם לי כל כך לתהות
פעם חשבנו שצריך איזה גל גדול
שיבוא וישטוף את הכל
שיסיר הכאב
וינקה את הלב
והיום שנינו חולקים חיים לחוד
שהם בשניים
ומה בעצם השתנה?
ואיך החופש הוא בעצם השגרה?
מה קרה כאן בינתיים?
רוח חמימה נושבת על פניי
שמש מסמנת את בין הערביים
היומן מראה בין המצרים
מחר אסור כלום
ומחרתיים מותר הכל
נכנסת שנית לחיי לפני שבועיים
הכאבתי לעצמי שנית אתמול
שתיתי נס לפני שעה
אז מה שכנראה נשאר
זה לחיות את זאת השניה...
