כשזה בוער
אני לא אני
שד משתלט על גופי
מילים חדות כסכין חותכות בבשר החי
בזמן שכזה אין רגשות רק אש ועשן
מאבק בלתי מוסבר
העיניים לא רואות מאום מלבד את עצמן
הכל נעצר
ואתה לצידי מביט בי
ספק פצוע
ספק מרחם
פתאום הכל מתערפל
שתיקה
דמעה
ואז אתה מנסה
כל כך מנסה ולא מגיע לשום מקום
אני חוסמת כל דרך אלי
ואתה בוכה חסר אונים
אני עם אותן פנים מושפלות לריצפה
ואתה מסתכל ואחר כך שואל
איפה טעיתי
ומה עכשיו כבר קרה
ואני עדיין באותה בועה
שאני באמת לא מצליחה למצוא בה פירצה
לצאת ולדבר איתך איתי איתנו
וזה כואב וצורב עמוק בתוך הלב
לא רוצה לאבד אויר
חמצן שאני נושמת
זה חייב להשתנות
ואני עוד אנצח והתהלך בראש חוצות
ואומר לך
שאין יותר צורך לחשוש
לריב איתי....
תגובות