לבד
מזה ארבע שנים
לבד
והזמן טס
וכמה שמפחיד
קרחת משני הצדדים
וכלום לא ברור כרגע
געגועים געגועים
יושבת סופרת ארבע שנים
ימים כלילות
לילות כימים
ומה יביא איתו המחר
אין איש יודע
גם אני תלושה לא מבינה דבר
והחוסר של עצמי
מרסק בסוף הכל
כי מה חשוב עכשיו לצחוק
כשהלב נוטה ליפול
ואם רק הייתי יכולה
לסובב הזמן לאחור
שתיקות רבות היו הופכות
לרעש אחד גדול
ולבד עכשיו
לבד כל כך
מנסה להבין
איך הכל בכלל התחיל
ואיך הסוף כה מיוסר
וחלום שעל סף התגשמות
נשאר תקוע, עזוב
וקר עכשיו, כל כך קר
הנתק הזה מרפא לפעמים
ממיס את הפחד
ואנחנו נשארים
לחוות שוב
לבכות
לצחוק
לשתות ולעשן
לגעת
לברוח
לפגוע ולהגן
הלבד הזה
מה שיש בכוחו
אין באף דבר אחר
