גיא, מלאך שלי.
אני כותבת לך אחרי שיחה מדהימה שהיתה לנו אני כותבת ומרגישה כאילו סכר מסויים נפרץ בי.כי אתה פרצת לי אותו, כמו תמיד אתה פשוט קורא אותי ומבין כל דבר עוד לפני שאני אומרת...
איך אתה עושה את זה? תגיד לי, מאיפה יש לך את העוצמה הזאת להבין את מה שמעבר למילים? כל השיחה אנחנו מדברים ומדברים ועוברת שעה ועוד אחת ורק אז אני מתחילה להבין את מה שקורה לי איתך, איך פתאום מתהום כה עמוקה העלית אותי מהשפל שלי כמו איזה יד גדולה שסוחפת אותי כבר שלושה חודשים... גיא-גיא, ואיזו זכות יש לי בכלל להיות עצובה שנפלת בחלקי ואני רק חושבת כל הזמן עד כמה אולי אני לא מספיק ראויה... ואיך אתה כל כך פתוח לקבל אותי עם כל הדברים הקשים והכואבים ואיך אתה יכול להקשיב לי כל כך גם לדברים שאולי לך כואב לשמוע והלוואי מאמי שלי... הלוואי שתהיה לי יום אחד תשובה למקום החסר ודאות שלי... הלוואי שאגיע יום אחד לשקט הזה שאתה כל הזמן מבטיח לי, כי אתה לא מסוגל לראות אותי נעצבת ובוכה ואם היית יכול היית הורג את כל הכאב הזה בשבילי וחוסם את כל הדמעות... ונישאר ער כל לילה כדי לראות שאני עוצמת עיניים ונירדמת ורק אז מכבה לי את האור... וגם בנפילות שלנו ביננו אתה כל כך מתחשב וחכם כדי לענות לי על כל השאלות שמציקות לי בראש ולא עוזבות... ובמיוחד הנפילה האחרונה שלנו כשהמגע טיפה גבר עלינו ונסחפנו כמעט... גם אז ידעתי בלב שאין לי מה לדאוג שעוד שעה אני ארגע עם עצמי ואז אני אשב איתך ואדבר איתך שעות ונדון על הנושא לפרטים ונבין דברים ונסיק מסקנות וניראה איך ממשיכים מכאן הלאה ואיך מהנפילה הזאת צומחים??
גיא שלי, אני כותבת וכותבת ונידמה ששום מילה לא ממש תתאר עד הסוף את הרגשת החום הזאת שאתה מעביר אליי כל רגע, גם כשאנחנו רחוקים, גם כשאנחנו כועסים, גם כשסתם קר...
והלוואי שיום אחד יהיה ביכלתי לתת לך אפילו חצי ממה שאתה מעניק לי ונותן בלא חשבון ובלא תמורה והכל מכל הלב הטהור שלך שאוהב אותי כל כך...ומאמין בי, מעולם לא האמינו בי כמו שאתה, בעצימת עיניים כמעט....
אני אוהבת אותך יקר שלי תדע זאת תמיד, תמיד.
יפעת.
