לא עת כתיבה היא
כי אם עת כמיהה
עת רצון
עת אהבה
ולא עוררתיה עד שחפצה
עד אשר גלו גלי הפחד
ונשבו רוחות מלחמה
ובזאת עיניי פקחו
אל מה שכה רחק ודחק בי
ומצאתי ליבי
מתאווה לך
אל רווית צמאונו
כמים חיים
אתה לי
ומה רבו שיריי
על כאב ודאבה
ובין כל אלה
מצאתי את התחושה
את שחיפשה נפשי
שלך
עד כלות נשימתי
מקודשת אהיה לך
מקודשת בך
ותיהיה אתה לי
כחוט השני אשר רקם דרכיו אלי
וידע מקום גאולתו
את עיניך אבקש
את מבט התום
ואז ניחוח גופי בגופך
עת שקע השמש
בליל הסהר המלא
עת אטהר
ואהיה שלך
וליבך בליבי גואה.
תגובות