ניסיתי לומר אתמול
אך המילים כמו נותרו תקועות בפי
ואין מנוס או דרך אחרת
להשקיט את זה המקום
ואתה עדין בשלך
יודע בפנים
שאתה ואני
זה כמו גל שהולך ודועך
ורק אתה מבין שנינו
חושב הגיוני
ולא מפחד לשאול
אם אני עדין אוהבת
כמה אומץ יש בך יקירי?
ואני כה חלשה
וכוחותיי אינם עוד כתמול שלשום
ורק אתה יודע
שהזמן יעבור וישכיח אותי מליבך
ואני כל כך פוחדת
להשאר עם הכאב הזה עד לסוף ימיי
כמה כוח יש בך ?
אני עוד רגע אחד קטן
נרמסת
וכובשת דימעתי על הכר
בלילה כה חשוך ומנוכר
הלוואי שהיתי כמוך
מסוגלת לשכוח ולהמשיך
להשאיר הכל מאחוריי
אתה ואני זה כמו משהו שלעולם לא נדע
סוד שכזה
מלא בסימנים ואותות
ואין פותר
ואין תשובות
אתה ואני
אתה ואני...
