הנך אותו אהוב ליבי
זה רק הנוף שמשתנה
שמהתל ומבלבל
וכובל את רגשותיי בפנים
מהפחד
מהחוזק
שלא אפול
רק ששוב לא אתרסק
מהדף המציאות
הנך אותו אהוב ליבי
זה רק האור שאט אט כבה
החושך שמאפיל על מי שאני
מעוורון
מהעלבון
שלא אתנפץ
רק שלא אבכה שוב
עיניי
שמביטות מעבר לכאב
שרוצות כל כך לדמוע
מאושר
מהתרגשות פשוטה
מלראות את מה שכל כך בוער בי
הנך אותו אהוב ליבי
והנוף עכשיו קצת השתנה
והאור שלי מעט כבה
ומה קרה לנו בעצם
אני שואלת
איפה אותם ימים של צחוק
ומה עם אותם המבטים הפשוטים
בלי רצון ובלי הסברים
אני שואלת...
ואתה רחוק מדי בכדי לשמוע אותי...ולענות
תגובות