יום אחד הלכתי לבדי
אור השמש סינוור עיניי למחצה
היה זה יום רגיל למדי
שגרה בנאלית אפפה כל פינה
צעדתי במורד הרחובות
בראשי התרוצצו מיליוני מחשבות
איני הייתי לבדי
הרי משהו התהלך לצידי
עצרתי בבהלה
לא יתכן כי היתה זאת הזיה
הכרתי היתה במקומה
ישבתי באיזה גן עזוב
עיניי בערו במבט עצוב
בכיתי בחיי מספיק
אך בגרוני חזר לו אותו מצב מחניק
מי היה כאן איתי
לעולם לא אדע
אך לא חלום הוא זה
וגם לא אגדה
באותו יום הלכתי לבדי
אור השמש סינוור את עיניי
נוכחתי בניצוץ אחד ספק דמיוני
היה זה הצל של עצמי...
תגובות